הוא מתחתן ואני לא מרגישה מוכנה להתלונן עליו, אני אשמה?

כשהכרתי את הגרוש שלי הייתי במקום ממש רע בחיים שלי, בשפל. עבר בדיוק חודש מאז שחזרתי מניו יורק ושם נפגשתי עם בחור שחבר משפחה הציע לי. הוא גר בניו יורק ואני בדיוק תכננתי לבקר את אחי שכבר 3 שנים נמצא שם בלימודים. נפגשנו פעם אחת וממש לא התחברתי אליו, אפילו נגעלתי. אבל אמא שלי יעצה לי לא להחליט בפעם הראשונה אלא רק אחרי השלישית.. בפגישה השנייה היה נחמד יותר הוא דיבר קצת על העבודה שלו ועל המשפחה שרחוקה ממנו .החלטנו להיפגש שוב. הוא הציע שאני יבוא אליו לשבת וסיפר שהוא גר עם חבר שלו ושחברה של אותו חבר תהיה גם היא שם .. ואני הסכמתי. הוא אמר לי שיסדר לי חדר וככה נוכל להיות אחד עם השני יותר זמן וככה יהיה לי קל להחליט אם אני מאריכה את השהות שלי בניו יורק כי ביום שני התאריך יציאה שלי. יש לציין שחברה הזהירה אות ואמרה לי שלא בטוח ללכת לבית של גבר לבד...אבל אני לא הקשבתי ולא פחדתי. האמנתי שאם אני רוצה שיקרה משהו יקרה ואם לא אז לא. הייתי תמימה. בתולה..
הגעתי לביתו בשישי סמוך לכניסת שבת ורק אחרי שנכנסה הבנתי שזה רק אני והוא, ולמה שהוא קרה "לסדר לי חדר" זה אומר לישון איתו במיטה היחידה שהייתה בבית. אכלנו בערב אצל משפחה חרדית שהוא חבר שלהם ושם כבר הרגשתי משונה. הוא לא דיבר איתי והיה עסוק בציחקוקים ובדיחות שרק הם הבינו. כשחזרנו נכנסנו למיטה והוא נישק אותי ולמרות שלא היה בא לי ונתתי לו... דפוקה אני. חברים שלו הגיעו ואני נשארתי במיטה והם שיחקו פוקר עד לפנות בוקר .לא ישנתי כל הלילה... הרגשתי לא בטוחה משום מה.. הוא ישן עד שעות הצהריים המאוחרות..הייתי רעבה. אחר הצהריים נכנסתי לבריכה שהייתה לו בחצר והוא נכנס אחרי. הייתי בלי משקפיים אז לא ראיתי יותר מידי. פתאום הרגשתי את ידיו תופסות אותי מאחור בגסות . נבהלתי וניסיתי להסתובב ולהתנתק ממנו והוא פשוט צחק מין צחוק שלא הבנתי את פשרו אז ביקשתי ממנו בבהלה שיעזוב והוא לא שיחרר התחלתי להיכנס לפאניקה אז הוא שיחרר ואני יצאתי מהבריכה לבשתי פיג'מה...אותה הפיגמה שאני אהבתי מאוד.. עם הגופייה שדודה שלי הביאה לי ירוקה כזאת עם עיניים ומכנסי בוקסר. נכנסתי מהר למיטה ועצמתי את עיני. שמעתי את דלת הכניסה נפתחת ואת קול רגליו נגררות לחדר.
פחדתי.
לא יודעת למה, אבל הרגשתי בחילה ופחד משתק. הרגשתי את המיטה צונחת והבנתי שהוא בא אז הסתובבתי והפנתי לו את גבי. הוא משך את כתפי בגסות כך שאני יהיה בתנוחת שכיבה עדיין הייתי עם הראש לצד... פחדתי להסתכל עליו. אז הוא תפס את הפנים שלי ביד אחת וסובב בכוח כך שאסתכל עליו. הכאיב לי. פחדתי וכתפי בהרה ממגע ידו. מהפחד כמעט ולא הצלחתי לדבר.. מילמלתי לו בשקט שאני לא רוצה כלום . והוא פשוט אמר לי בציחקוק "עם הבקיני הלבן ועם גוף כמו שלך אין ספק שאת רוצה את זה כולך צועקת תדפוק אותי וחזק". אמר לי שאני הזונה שלו . משקל גופו היה עלי והקושי לנשום התחזק. התחננתי בכיתי שאני באמת לא רוצה את זה ושאף פעם לא עשיתי את זה וניסיתי להדוף אותו. אז הוא תפס חזק יד אחת שלי מתחת לגופו ואת היד השנייה החזיק למעלה וחפן את חזי בגסות. צעקתי. כאב לי. בכיתי. והוא אמר לי תבכי אחר כך ושאם לא אפסיק לבכות הוא ישים לי כרית על הראש. פחדתי. ולא הצלחתי לומר יותר כלום. נחנקתי מהדמעות ומהפחד. הוא עזב את ידי והרים את הגופייה שלי עד הצוואר הזדחל אחורה והפשיל בפרעות את המכנס שלי . היו לי שני שניות לסגור את רגלי בכוח והוא עם יד אחת תפס במפשעה שלי והפריד את רגלי. הכאב היה חזק ורגלי ניתקו זה מזו הוא הכניס בפראות את ידו לתוכי וכעס שאני לא רטובה צרב לי כאב לי ובלי לחשוב יותר מידי תפסתי את איבר מינו ושיפשפתי. לא יודעת כמה זמן עבר, אולי חצי דקה אולי יותר.. זה הרגיש כמו נצח. ואז הוא פשוט גמר. על הגוף שלי על כולי, הייתי מלאה בדבר הזה שלא הכרתי ולא ראיתי אף פעם מימי וכול משקל גופו נפל רפוי על גופי. לא נשאר לי אוויר. הפנתי את ראשי וחיכיתי כבר שיקום. אז הוא תפס לי שוב את הפנים בכוח ואמר לי להיסתכל עליו. אמר לי שרציתי את זה. התאפקתי לא לבכות. לא לקח הרבה זמן, הוא קם ונעלם מהחדר. שכבתי שם בשקט ופחדתי. לא ידעתי מה אני עושה עם כל מה שיש עלי ועם עצמי. הוא נכנס כעבור 20 דקות רחוץ וערום לחדר, זרק לעברי טישו ואמר "איכס, תנקי את עצמך". התביישתי פחדתי והכל כאב לי.נכנסתי להתקלח ולא הצלחתי להפסיק לבכות. המים שטפו אותי ולא הרגשתי שזה מספיק . פחדתי לצאת. יצאתי..כשיצאתי הוא שאל אם אני רוצה לעשות עוד משהו או שאולי אני רוצה שיחזיר אותי. אמרתי לו להחזיר אותי. עמדתי בפתח הדלת חיכיתי לראות 3 כוכבים שתצא כבר שבת. מומטמת! הוא ישב ברכב עם רגל אחד על החלון בלי נעלים ויד אחת על ההגה. הנינוחות הזאת שהוא הפגין הייתה משפילה עוד יותר.. הוא הדליק רדיו וכעבור נסיעה של 10 דקות הרגשתי שהוא שכח שאני איתו ברכב, ובאמת פתאום הוא הביט אלי ושוב על החלון הקידמי ושוב אלי הנמיך את הרדיו ציחקק ואמר "לא הבנתי למה אני נוסע לכיוון הזה שכחתי שאת איתי ברכב". בוקר למחרת התקשרתי לדחות את הטיסה בחודשיים. חשבתי לעצמי שביגלל הבחור הזה חשבתי לדחות את הטיסה ולא ביגלל מה שקרה אני לא יעשה את זה. מחשבה אידיוטית ומזוכיסטית.וזהו.. מצאתי את עצמי במשך כמה ימים בין בקבוק בירה לבירה ובין הבריכה למיטה עם עינים יבשות בלי יכולת לבכות, רק רצון עז פשוט למות. לא יוכלתי להסתכל על עצמי במראה. הסימנים שעל גופי בחזי ובמפשעות גרמו לי לגועל ואשמה. האשמתי את עצמי שלבשתי בגד ים לבן האשמתי את עצמי שהייתי שזופה ושנכנסתי לבריכה. שלבשתי פיג'מה קצרה . שלא נלחמתי מספיק ושאולי רציתי את זה ושאני לא שווה כלום. הרגשתי סמרטוט. אחרי 3 ימים אחי תפס אותי בדרך לבריכה וראה את הסימנים שהיו עלי.. שאל אותי מה זה ואני אמרתי לו כי זה בחור שהוא מכיר. והוא פשוט שאל אותי אם שכבתי איתו. השפלה... חוסר אונים אשמה ולבד...
התחתנתי חצי שנה אחרי ...הרגשתי שטוב לי כי היה לי כל כך רע ועכשיו אחרי הגירושים הכל צף כאלו זה היה ממש לא מזמן... הדחקתי את זה בשנים האלו. היה לי רע. הגרוש שלי לא רצה שאני ידבר על זה ולא רצה לשמוע. וכשהייתי בוכה... גם. . לא ידע מה לעשות עם זה לא תמך בכלל אז פשוט הפסקתי לדבר. לאחרונה גיליתי שהבחור הזה מתחתן ואני מרגישה אשמה שלא התלוננתי וגם עכשיו אני מרגישה שאני לא מסוגלת לזה.. להיכנס לכל הסיפור הזה משפטית . האשמה רודפת אותי. ואני רק רוצה לשכוח . אני רק רוצה לומר שאני בטיפול עכשיו ואני בסדר.

מה לעשות??? אני אמורה להרגיש אשמה שאני לא רוצה להתלונן עכשיו ? עבר המון זמן. ואני לא מוכנה לזה.