היא טסה לחו"ל לארבעה חודשים, לספר לה מה אני מרגיש כלפיה או לא?

טוב אני מניח שאצטרך להתחיל קצת מרקע, מקווה שלא יצא ארוך מדיי.
בגיל 17 התאהבתי בידידה הכי טובה שלי בסוף סיפרתי לה. היא שמחה מזה זה נמשך שבוע בגלל שהייתי אדיוט ופגעתי בה .בסוף איבדתי אותה בתור חברה ולאחר מכן גם בתור ידידה והכול קרה כ''כ מהר שהרגשתי כאילו חוררו לי תלב.
לאחר שנה וחצי בערך בגיל 19 הכרתי מישהי שנורא אהבתי היינו ביחד שנה וחצי
בחצי השנה האחרונה באמת הרגשתי שהתגברנו על הריבים על הקשיים הכול רגוע והכול יפה. פתאום בזמן שהיא הייתה הרבה בצבא ובקושי התראנו, מאמצע שומקום התחילו להן אובססיות נוראיות, הייתי משגע אותה בשאלות מתעצבן עליה מדברים שעשתה לפני שבכלל ניהינו ביחד ולא הצלחתי להבין מאיפה זה נובע בסוף אחרי חודש וחצי של אובססיות בשילוב עוד סיבות נפרדנו וגם לאחר הפרידה שהייתה כביכול ניתוק ממקור האובססיות לקח כמה חודשים עד שזה נעלם לגמרי, בתקופה הזאת הייתי ממש משוגע היה לי קשה לאכול הייתי עצבני לא מרוכז , הרגשתי כאילו אני בסיוט.

כיום( יותר משנה לאחר הפרידה): אחרי קשר ארוך כ''כ הבנתי שאהבה לוקחת קצת יותר זמן ושלא מתאהבים תוך יום וכנראה שבניתי מחסומים מודעים ולא מודעים , הכרתי בנות אבל לא חשבתי על מישהי או הרגשתי כלפי מישהי משהו מעבר ל''וואו היא נראית טוב'' או משהו בסגנון. לפני לא מעט זמן הצעתי למישהי להיפגש והמחשבה שלי הייתה ''יזרום או לא יזרום''. פתאום מצאתי את עצמי איתה כמה שעות טובות ויום אחרי זה הרגשתי שאני לא מסוגל להפסיק לחשוב ולהתגעגע וממש ממש נלחצתי מאיפה לעזאזאל הרגש הזה הגיע אחרי יותר משנה.
אני מנסה להדחיק את הרגש וחוזר ואומר לעצמי שהבטחתי לא לתת שוב לבחורה לדכא אותי אבל זה לא כ''כ עובד. היא טסה עוד כמה שבועות לחול למשהו בסגנון 4 חודשים. אם היא לא הייתה טסה ברור לי שהייתי ממשיך להיפגש איתה ורואה לאן זה מגיע בסופו של דבר בלי הלחץ שאם כדאי לספר או לא. אני מרגיש ממש רע עם עצמי שאני לא מספר לה מצד אחד, מצד שני שתי הבחרות שהזכרתי מקודם, המקרים איתם גורמים לי למחסומים מטורפים, מצד אחד אני מפחד שישבר לי הלב כמו עם זאת מגיל 17(זה במידה והיא תגיד שהיא רוצה שניהיה רק ידידים או משהו כזה), מצד שני אני אפילו יותר מפחד מזה שאני יגלה שהיא מרגישה אותו דבר ואז אחרי שהיא תטוס ואני יחכה לה בזמן שהיא בחול יחזרו לי האובססיות כמו לפני שנה ומשהו(ואני ממש מפחד מעוד כמה חודשים כאלה). בקיצור אני נקרע בין הפחדים לבין הדילמה אם כדאי להגיד לה או שפשוט שתיסע לחול ואני בנתיים ינסה לשכוח.
תודה רבה ואני מעריך את כול מי שהיה לו סבלנות אפילו לקרוא את כול הספר הזה!