מלא בכעס כלפי אבי, הוא לא מוכן לממן את הניתוח שיציל אותי מהמבוכה

אז ככה, אני בן 16, חיי חיים נורמלים, זה לא סוד שאני ואבי לא כל כך מסתדרים, הוא בן אדם לא פשוט, בן אדם קשה, צריך שעות לשכנע אותו בשביל שיעשה משהו, בן אדם כבד וקשה.
אמא גידלה אותי לבד, הוא(אבא) תמיד היה בעבודה כמעט ולא ראה אותנו גדלים.
אף פעם אני והוא לא הסתדרנו, תמיד יש בנינו צעקות וכד', פעם הוא היה סותר לי לפעמים, היום התבגרתי וגדלתי והוא לא נוגע בי.
לפעמי 3 וקצת שנים עברתי שינוי, השלתי ממשקלי לא מעט קילוגרמים, כתוצאה מכך נוצר לי בעיה כלשהי שניתן לפתור אותה רק באמצעות ניתוח (לא עודפי עור למי שתוהה), שיגעתי אותם על הנושא הזה במשך תקופה, ואז זה נעלם (החפירות שלי).
תבינו, הבעיה הזאת - בעקבותה לא הלכתי לים עם חברים במשך כ3 שנים לכל היותר, יותר נכון לומר לא הייתי בים בכלל במשך 3 שנים כבר בגללה. גם לבריכה אני לא הולך עם חברים אלא רק עם משפחה.
כל פעם שאני בחנות בגדים - אני לא יכול לקנות חולצה רגילה, אלא חולצה שתסתיר את הבעיה שיש לי (הבעיה שלי נקראת גניקומסטיה - שד נשי בגבר).
בקיצור, זה פשוט מקשה עלי בכל תחום בחיים, ירידה בביטחון, לא הולך לים, חולצות מסוימות בלבד.
לאחרונה זה החמיר, הבעיה, ונמאס לי.. התחלתי לשלוח לדבר עם אמא, ולבקש ממנה שתדבר איתו.
אי אפשר לדבר איתו (אבא-אני לא מסוגל לקרוא לו ככה, אבקש אל סליחתכם), כל שיחה שלי איתו על זה מסתכמת בכך שזה יעבור ושזה יקר מדיי, משמע הכל מסתכם בסופו של דבר על העניין של הכסף. הוא פשוט מתקמצן, הדבר הזה רודף אותי במשך 3 שנים, מקשה עלי בכל תחום בחיים ומשפיע בכל תחום בחיים, אני מנסה להסתיר את זדה בכל דרך אפשרית וזה פשוט הורס אותי.
*אגב לאחר השינוי של ההורדה במשקל, התחלתי להתאמן ואני מתאמן רצוף כבר כשנתיים בענף הפיתוח גוף, ככה שכולם אומרים שיש לי גוף יפה, ובנוי ועל זה הוא משחק לי.
הוא תמיד אומר לי אם היה לי גוף כמו שלך הייתי שם פס על כולם, ואני אומר לו "אין לך גוף כמו שלי, אתה לא יודע מה אני מרגיש וחווה יום יום, אני נער מתבגר שכל דבר שקורה משפיע, אתה לא יכול לזרוק את זה באוויר ולהגיד שזה מה שיעזור לי".
נחזור לנושא.. ביקשתי מאמא שתדבר איתו.. כי כל שיחה שלי איתו על הנושא הזה בעצם על כל נושא מסוים, מסתכם ב-לא, וצעקות, וזה יקר מדי.
אני יודע.. שאם היה לאמא כסף היא הייתה עושה לי את הניתוח הזה.. אבא הוא ה"מפרנס" העיקרי בבית, כך שכל דבר שקשור לכסף גדול הוא המחליט, וזה בעייתי.. טיסות לחו"ל כל שבועיים בערך הוא מוכן להוציא.. אבל להציל את הבן שלו ממבוכה, לגרום לבן שלו להתחיל ללכת לים עם חברים כמו ילד מתבגר נורמלי הוא לא מוכן..
דיברתי על זה עם אמא בהודעות, ובאמת אני סיפרתי לאמא הכל, שזה רודף אותי תקופה ארוכה וממושכת, זה מקשה עלי בכל תחום בחיים, זה מוריד את הביטחון שלי, אנשים אומרים אתה מתאמן כל כך הרבה, בתמונות יש לך גוף פצצה, למה שלא תבוא לים ותתגאה? אז אני בשלי.. "לא אוהב ים ושונא את המקום הזה", זה הכל מגננה אחת גדולה ותירוץ שכבר מאוס למה לא ללכת לים, תירוץ שנמרח כבר 3 שנים גדולות, יש לי חיי חברה מעולים לפי דעתי, אני יוצא הרבה, חברים הולכים המון לים, כל שבוע לפחות כמה קריאות להגיע לים אני מקבל.. ואני נשאר בשלי.. למה? כי אני לא יכול לחשוף את זה, למען האמת החברים שלי מודעים לבעיה. אני לא מסתיר אותה או מתבייש בה בפניהם, להפך אני מסתלבט על עצמי לפעמים בקטע הזה ובאמת זורם איתם.
הפחד האמיתי שלי, הוא שאני אהיה איתם, ואז מישהו יזרוק על זה מילה או משהו ואני פשוט אאבד עשתונות ואני באמת לא יודע מה יקרה לי באותו רגע שאני אהיה מושפל ליד החברים שלי.. החברים מקבלים אותי כמו שאני, עם כל הפאקים ואיתם אין לי בעיה עם זה, עם אחרים יש לי שלא מכירים אותי ויכולים לזרוק מילה.. אם תגידו שים ז*ן, לא זה לא אפשרי, כן, בעיקר מבחינה פסיכולוגית..
נחזור לנושא ואני אסיים כאן, לאחר שדיברתי עם אמא, אבא לפתע לקח את הפלאפון לאחר ששלחתי לאמא הודעה כל כך ארוכה על העניין, הוא כתב "תתחיל לעבוד, ואל תשלח כאלה הודעות אחרת אני ייזיין אותך", כמובן שתיקנתי אותו שכותבים "אזיין" וסיימתי את השיחה.

זה הקש ששבר את גב הגמל, אני כבר לא יכול.. באמת זה הגיע לרמה בלתי נסבלת וזה מחמיר הבעיה שלי.. פשוט מחמיר מרגע לרגע.. זה שובר אותי, אני רוצה כבר ללכת לים עם חברים, רוצה כבר ללכת למסיבות ולהוריד חולצה, רוצה כבר ללכת לפארק מים עם המשפחה ולא להגיד "אני לא מרגיש טוב" ולשבת בצד, אני רוצה לחיות כמו כל מתבגר אחר! זה פשוט מקשה עלי, זה גומר אותי.. והוא לא מבין את זה.. הוא בשלו, רק בגלל הכסף..
להתחיל לעבוד? חשבתי על זה.. אבל זה יקר מדי, ניתוח מהסוג הזה עולה לערך 11~13 אלף שקל, אני השנה נכנס לכיתה יא', במסלול שלי אני מסיים את כל הבגרויות השנה, כלומר אני הולך להיות עמוס בצורה שלא נראתה לי לעולם.. אני באמת אובד עצות ונמאס לי...

אשמח לשמוע את דעתכם, וסליחה על החפירה זו הייתה מעין פריקה שהייתי צריך לעשות כבר הרבה זמן.