איבדתי את עצמי בתוך החיים האלה

אני כותב פה המון אשכולות ואני לא מצליח לעזור לעצמי.
הבעיה שלי היא כזו:
אני בן 18,סיימתי כבר תיכון,עוד חודשיים מתגייס עוד לא יודע לאן,זה לא חשוב כרגע.
ברור שיש לי חששות מהצבא,מהמקלחות,מהתנאים,לא משנה איפה אהיה,וגם הלחץ איפה אשרת ומתי אחזור ומה אעשה עם עצמי ומה יהיה חברתית.
המוח שלי קודח נון סטופ,24 שעות במחשבות על כל דבר ודבר,לא עזרו פסיכולוגים,כדורים,פסיכיאטרים,קבוצות תמיכה ואימון אישי למיניהם.
אני לא קמתי ופעלתי למען עצמי.
היו מקרים רבים בחיי שזה דווקא כן נעשה,אני לפעמים כן פועל למען עצמי.
אבל ברוב המקרים אני פשוט בבית,ללא חיי חברה,ללא שמחת חיים,ללא הנאה מהחיים האלה.
אני מרגיש צופה בחיים האלה,אחד כזה שמסתכל מהצד אבל אף פעם לא נוגע,לא טועם,לא עושה,רק רואה ושומע.
עכשיו אני אגיע לחלק יחסית גס(בעיניי לפחות)ואחריו אחזור לנושא המרכזי,גם הוא קשור,הכל קשור.
אני נמשך לנשים,ואני מאוד תמים,לא היה לי כל קרבה פיזית אינטימית עם אישה חוץ מחיבוק של ידידים שקורה פעם במיליון שנה.
אני מאונן 4 פעמים ביום(למה זה חשוב?כי זה חלק מהבעיה),אני לא מפסיק לבהות ברחוב על ציצים של בחורות בגלל ש,בעצם,אני די חסר שליטה,אני סקרן מהגוף שלהן.
אני אוהב אותן ומעריך אותן,אבל לא מתקרב אליהן
אני לא מניאק שמנצל וזורק,בעצם,אני לא עושה דבר.
מעולם לא חוויתי את האהבה והחום והמגע הזה.
לכן אני טיפה נרתע ממנו.
אני מאוד רוצה בו,אבל אני סופר ביישן ולא מתנהג בהתאם לגילי בכלל.
פעם חושב כמו זקן ומקטר,פעם אני כמו ילד קטן שמתבכיין ולא רוצה כלום.
אינספור אנשים ניסו לעזור לי,אך לשווא.
אני בזמני החופשי מוזיקאי,שחקן,זמר וכותב.
אני די מוכשר בעצם,ואני גם נראה לא רע,אבל מבפנים אני שבר כלי.
הגישה שלי לחיים נוראית,אני מדבר בשפה שלילית,אני no man.
מי שראה את הסרט יס מן עם ג'ים קארי יידע על מה אני מדבר.
no man זה אחד כזה שאומר לא לחיים,לכל דבר שנקלע בדרכו,ולכן הוא סובל בחייו.
הלא נובע מזה שאני אנטי להכל,אני מפחד מהכל,מבני אדם,מעצמי,מהעתיד,מהחיים.
כל העצות שנתנו לי של לצאת מהבית ולעשות משהו ולחפש עבודה וזה לא הועילו כי אני לא עושה דבר.
בכל זאת,אני צריך מכם עצות טובות,עיזרו לי לעזור לעצמי לעזור לעצמי :)