נמאס לי כבר מהחיים הכל מתקלקל, מרגיש שכולם כבר איבדו תקווה ממני

לא האמנתי שאני בחיים יכתוב פה משהו.. פשוט בחיים לא חשבתי שבאמת אסכים לשתף את כל מה שעל הלב שלי עם אנשים זרים.. אני ילד שגדל עם כפית זהב בפה, באמת, שאין לי את מי להאשים.. (אולי חוץ מאת עצמי?) תמיד קיבלתי כל מה שרציתי.. אמא שלי פשוט עושה הכל בשבילי וכל מה שרציתי בחיים זה לא לאכזב אותה.. אני פשוט נכשל בהכל בחיים בהכל.. אני ינסה לספר את סיפורי בקצרה כדי שתוכלו להבין אותו.. בחיים לא הייתי תלמיד מצטיין, בחיים. גם ביסודי, אומנם לא הייתי תלמיד של נכשל. אבל תמיד עמדתי על טוב, אפילו טוב +, אתם מכרים את הילדים האלה? שמסתובבים בהפסקות רק עם חבר אחד? שזה כל מה שיש להם? זה בדיוק מה שהייתי. היה לי רק חבר אחד באותה התקופה.. עליתי לחטיבה, והמצב החברתי שלי פשוט השתפר בטירוף.. מי הילד הזה, שאולי לא חנון, אבל בחיים לא היו מסבבו, לילד הזה שבאמת לא יכול להתלונן על כלום.. שאומנם מסתובב עם כל "המקובלים" אבל תמיד שהיו יורדים על מישהו היה חייב להתערב ולעצור את חבר שלו? משהו בסגנון.. אם "ימי התהילה" של החטיבה מצאתי את עצמי מדרדר ומדרדר בלימודים.. שוב! לא ילד שעל ממוצע 50, ילד עם ממוצע של 80 -75. ובנוסף ירדתי להקבצה נמוכה במטמטיקה.. פה נכנס החלק המעניין, שחכתי לספר.. יש לי שתי אחים גדולים, אחות ואח. ונחשבו מה? שניהם סיימו תיכון עם 5 יחידות 100 בכל המקצועות. אבא שלי פרופסור ראש חוג באונברסיטאת תל אביב, הוא ואמא שלי בחיים בחיים לא חסכו עליי, לא במורים פרטיים, ולא בעזרה.. אבל תמיד רק הדרדרתי והדרדרתי.. השלמתי עם זה שאני אסיים את התיכון עם 3 יחידות מתמטיקה.. התנחמתי בזה שאני אוציא 5 יחידות אנגלית.. אבל תנחשו מה? הבית ספר החליט שמתחת ל80 לא ממשיכים ב5 יחידות, ובגלל שקיבלתי 70 בתעודה אני ל4, באתי חצי יושן למבחן מעבר וכמובן קיבלתי 57 כי לא התעוררתי בזמן.. אין לי כבר כוח לכלום.. אני מאכזב את כולם פעם אחרי פעם.. הם השקיעו בי.. גידלו אותי.. ותמיד הייתי האח הפחות יוצלח.. הזה שכלום לא מצליח לו.. אז כן בנאדם שיבוא מבחוץ יגיד הוא נראה טוב, יש לו בחורות, כולם מכירים אותו כולם מכבדים אותו.. אבל הם לא יודעים מה אני מרגיש מבפנםי... אני אוכל את עצמי..
אין לי כבר כוח לחיים האלה.. אני תמיד נכשל.. בהכל.. למה לי להמשיך לנסות ולהמשיך לאכזב? מרגיש שכולם כבר איבדו תקווה ממני.. אני פשוט לא שווה כלום.. אני חיפשתי המון זמן מקום להוציא תפריקה הזאתי.. זה פשוט אוכל אותי כבר המון זמן..