מה נסגר איתי? איפה הערכה העצמית שלי?

אני הייתי תקופה ממושכת במעיין קשר(לא אינטימי) סוג של התחלת זוגיות עם מישהו שהיינו רק בשלב הראשוני. זה נשמך הרבה זמן כי איכשהו היה לשנינו קשה לשחרר (זה נשמך למעלה מחצי שנה). באותה תקופה הייתי עדיין באיזשהו אופן ילדה, לא בוגרת. כל המשחקי אגו היו חלק מאוד משמעותי בכל האי הצלחת הקשר, בדיעבד אני מתחרטת על חלק מהדברים (שלא נתתי לזה סיכוי כשהוא רצה שננסה שוב, לא היה לי אומץ להודות כי אני מעוניינת גם וכד').

הקשר הזה נגמר לא טוב. לאחר פרק זמן ממושך של המשחקי אגו המטומטמים הללו, אני התבגרתי ושיתפתי אותו ברגשותיי,שהוא לא יוצא לי מהראש.
היחס שקיבלתי ממנו לא היה מכבד ואף משפיל. קיבלתי סירוב עם הרבה השפלה ודיבור לא מכבד כלפיי. זה שבר אותי לרסיסים. אני לא מעוניינת כעת במשהו עם אותו הבן אדם, מאחלת לו רק טוב והצלחה בחיים, בלימודים, בזוגיות החדשה שתהיה לו(ממה שידוע לי הוא עדיין רווק). אבל תמיד תישאר לי תחושת הפספוס כי כאשר אני התגברתי (אני רוצה לחדד שהאי הצלחה של הקשר לא נבע רק ממני אלא גם הוא לא היה הכי בוגר אבל זה לא אישיו כי מה שמעניין אותי כעת זו התמודדות שלי).

לא ממזמן יצא לי לחשוב על זה והבנתי משהו שגרם לי להיחרד מעצמי. אם עכשיו הבן אדם הזה ינסה לחזור לחיי, לנסות שוב, אני אתן לו צ'אנס, למרות כל ההשפלה שחוויתי ממנו. סלחתי לו כבר כי אני מאמינה שלשמור טינה וכעס לא עוזר לאף אחד. סלחתי לו אבל אני לא מצדיקה ויודעת בוודאות כי לא משנה מה, בחיים לא מדברים בטון ובאופן הזה, בחיים לא משפילים ומרסקים בן אדם ככה. זה פשוט מרושע, אין מילה אחרת לתאר זאת!

כשהבנתי שוואלה למרות כל מה שקרה אתן צ'אנס, נחרדתי, באמת שנחרדתי והתאכזבתי מעצמי! מה לעזאזל קורה לי??? איפה הערכה העצמית שלי???
- אולי זה נובע מתחושת הפספוס (כיוון שהתבגרתי ולא הייתי מתנהגת ככה עכשיו בקשר)
- אולי זה נובע מהפחד שלי שעדיין לא היה לי בן זוג וזוגיות אז צריכה לתת סיכוי לכל דבר.
לא הייתה לי אף פעם זוגיות כי בתקופת התיכון לא היה לי זמן לכך והראש והלב היו עסוקים במשפחה. אותו בחור היה בחור הראשון שהיה לי עמו משהו כ"כ רציני ומשמעותי. בגלל כל המצב הזה התנהגתי בילדותיות, כי באמת הייתי חסרת ניסיון, לא הייתי מספיק בוגרת כדי להודות במה שאני רוצה ולהילחם על כך וכאשר התגברתי זה היה כבר מאוחר מידיי.

רציתי לשאול אתכם, האם זה נורמלי, יש לי בעיה, כי מצד אחד זה מרגיש לי שאני אתן צ'אנס ומצד שני למה את עושה את זה ואיפה הערכה והכבוד העצמי שלך???
הוא השפיל אותך ופגעה בכך קשות(לא פיזית, אבל מילים יכולות לפגוע לא פחות) באמת שבחיים בן אדם לא דיבר אליי כ"כ מבזה ומשפיל, הוא פשוט מחץ אותי לרסיסים כמו איזושהי נמלה.

דבר אחרון, כל מה שסיפרתי לכם על הצ'אנס הוא בגדר תאורתי בלבד כי אני בטוחה שלא יקרה מצב כזה, ואני לא מצפה לזה. פשוט, בזמן האחרון אני עוברת תהליכים עם עצמי, לקראת ראש השנה ויום כיפור ומנסה ללמוד מטעיות ולא לחזור עליהן שוב, אשמח לשמוע את דעתכם :)