מרגיש שהעולם שונא אותי

שלום,
אני כבר רשמתי פה כמה בעיות וניסו לעזור לי, אבל למרות כל התגובות המצב לא השתנה.

קודם כל אני ממליץ לקרוא את הפעם הקודמת שרשמתי כי זה סוג של המשך:
http://www.askpeople.co.il/question.php?cid=99&qid=31458

---------------------------------------
אוקיי, אז מאז אני החלטתי לקחת את עצמי בידיים .
אבל כמובן שכל הדברים שרציתי לשנות לא ישתנו , כל דבר מסיבה אחרת.

רציתי ללכת לחדר כושר - שברתי שם את היד על היום הראשון.
רושם נורמלי ליום הראשון של הלימודים - חרא רושם.
עבודה - לא מצאתי
להשיג חברה - לא השגתי.
לשנות את הגישה שלי - לא הצלחתי לשנות כלום, אני עדיין אותו אדם ביישן, חסר בטחון עצמי שאין לו שום תועלת בכלום,בלי עמוד שדרה, בלי אומץ ובלי שום כישרון.

אני פשוט מרגיש שיש לי חרא מזל וזה לא הולך להשתנות.
לא משנה מה אני עושה זה ישר מתפרק לי בפנים , בדיוק כמו שאמרתי בפעם הקודמת שרשמתי כאן, זה כאילו העולם שונא אותי. הוא תמיד ימצא דרך לצחוק עליי.

-----------------------------------
עכשיו אני רוצה לשתף במשהו קצת יותר ספציפי, הקטע של הזוגיות.
אתמול בלילה חשבתי על זה הרבה משום מה, אף פעם לא הייתה לי חברה, אני גרוע בלדבר עם אנשים בכללי, לא משנה מי זה יהיה.
אני פתאום מתחיל לגמגם ולשנות את הקול.

אני פשוט חושב כבר שאין לי סיכוי ובחיים לא תיהיה לי זוגיות.
אני לא רואה את עצמי בזוגיות.
אני לא יודע מה לעשות כבר..

וגם אם תיהיה לי איכשהו חברה, אני לא אחד שיכול להגן על מישהי, כמו שאמרתי , אין לי ביטחון , אין לי עמוד שדרה ואין לי אומץ.
למה שמישהי תירצה מישהו כזה?
אני נואש כבר.

עכשיו הבנתי שיש לי גם גניקומסטיה קלה (סוג של מחלה שגורמת לחזה של גבר להיות בולט כזה).
אני נגעל מעצמי.
אנשים יורדים עליי ומורידים את הבטחון העצמי שאין לי אפילו יותר.

קראתי בעיה שמישהו רשם על החזה , עם אותה בעיה וזה פשוט אחד לאחד כמו אצלי. (http://www.askpeople.co.il/question.php?cid=110&qid=38639 )
אם להגיד בקיצור מה שרשום שמה:
כל החיים זה להסתיר את החזה , לא משנה עם מה (חולצות ארוכות בקיץ , לא ללכת לים , לא להוריד חולצה בשום מקום ורק לראות איך כל השאר חופשיים לגבי זה ויכולים להוריד חולצה מתי שבא להם, כל הזמן לדאוג וללכת עם סוג מסויים של חולצות)
זה מייאש.
הקטע זה שהוא עוד צעיר , יש לזה סיכוי להשתנות. אני כבר בן 18 וחצי , וזה ככה אצלי כבר הרבה שנים. ואני מרגיש שאני לא יכול לספוג כבר את כל הדברים שאומרים עליי.
זה למה אני פתאום מתעורר ורוצה לעשות שינוי , אבל אני לא יודע מאיפה להתחיל ואיך , מה אני אמור לעשות...

אני מרגיש אבוד.
אני לא יודע מה לעשות.