חסרת ביטחון בעלת דימוי עצמי באדמה מפוחדת ומפילה את כל מה שעבדתי עליו מטה

שלום יש לי בעיה,חסרת ביטחון בעלת דימוי עצמי באדמה מפוחדת ומפילה את כל מה שעבדתי עליו מטה אני בת 17 בקרוב 18,סיימתי בית ספר(פרשתי ממנו בחצי שנה של י''ב,בגלל בעיות כאלה או אחרות)אני מרגישה כמו 2אנשים,ולא פיצול אישיות
יש את החלק שבי:שקטה ביישנית חסרת ביטחון עדינה מידי רגישה מידי,חוששת ומפחדת מהכל,בודדה מתבודדת קרה ובעלת פובייה חברתית,ויש את החלק השני: בחורה בעלת הרבה ביטחון עצמי אומרת מה שהיא חושבת מבלי לפחד,לא נותנת שידרכו עלייה,עושה מה שבראש שלה,מידי פעם יוצאת מהגבולות ומרשה לעצמה להנות
מדברת בקול עומדת עם גב זקוף
מקבלת תשומת לב ובכמיות ואוהבת את זה
תמיד זאת שרוצים תמיד זאת שקדימה דומיננטית בחורה מגניבה שגם נהנת וגם רצינית
ההפך הגמור ממה שאני בדר''כ
אני דוגמנית(כתחביב וכעבודה) ואני מוזיקאית חובבת
אז בקטעים האלה אני הכי אמיתית עם ביטחון
אבל כשאני בחוץ ללא הדברים האלה או בתקופה רעה אני מרגישה כמו מושפלת כמו שקר כמו אחת כמו שהשיר הזה מתאר למי שמכיר EVERBODY FOOL
אחת שחייה בהצגה שהיא מישהי,שהיא ''מגניבה'' שהיא יפה
שהיא מוכשרת
שהיא אהובה
שהיא בחורה טובה
חייה בסרט
ממציאה לעצמי
שאני לא אמיתית אני השקר
שכל מה שעברתי זה רק במחשבות שלי
שכל מה שאנשים חושבים עליי זה בראש שלי
שכל מה שאני חשבתי זה בדימיון שלי
שכל האהבה הזאת לא הייתה מעולם
שכל העולם הורוד הזה מעולם לא היה קיים

אומרים לי שזה לא נכון,ואני יפה ומוכשרת
איך שהוא אני לא מאמינה לאיש ולא לעצמי
מרגישה שקר כאילו אני לא חייה במציאות
מרגישה כמו מתחזה ששיקרה לכולם ולעצמי מכרתי לעצמי סיפור מספק שיגרום לי להרים את הביטחון העצמי ושכולם יחשבו שאני מישהי
שאני טובה שאני יפה שאני מוכשרת המצאתי הכל לפי דעתי

אבל שוב אומרים לי את המשפט הזה ''אם לא היית יפה לא היית איפה שאת עכשייו בדוגמנות'' '' אם לא היית מוכשרת אנשים לא היו רוצים לשמוע את השירים שלך''
אבל קשה לי להאמין אני מרגישה שרימיתי את כולם ואת עצמי

אני לא מאמינה לאיש ולא לעצמי

גם ה2 אנשים האלה בי
גם החוסר ביטחון והדיכאון התמידי
אובר הרגישות
עברתי מלא טיפולי פסיכולוגים ופסיכיאטרים וטיפול תרופתי לפני כמה שנים,זה עזר אך לא מספיק
תמיד ראיתי את עצמי כילדה טובה שקטה ביישנית עדינה שקופה שלא רואים ולא שומעים אותה
וכן לרוב היה כך גם אנשים ראו אותי,או שאני גרמתי לזה שכך יראו אותי או שהחברה השפיעה עליי

הייתי תמיד בילדות לבד ללא חברות
אבל כשאני נזכרת בזה עם אמא שלי צצות זכרונות שאהבו אותי וכולם כיבדו אותי

אני מסתכלת במראה רואה מפלצת שמנה
רושמת דברים טובים בי ורעים
מתחילה להאמין שאני טובה ואני מי שאני
ושוב יורד לי הביטחון ואני מרגישה רע ולא טובה מספיק בשביל אנשים ובשביל עצמי

לא יודעת זה מפיל אותי
אני תמיד חושבת שאני טיפשה לא טובה לא יפה אין לי דבר טוב שאני פשוט לא יוצלחת שאני רעה

חוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך בבקשה אל תשפטו
מה לעשות? מי שעבר דבר כזה או דומה ויכול לייעץ לי מה לעשות אני מאוד אשמח