לא מתחבר למשפחה שלי, עצוב לי שאני "הכבשה השחורה" במשפחה

אני חייב להתחיל ב-2 דברים

1) תמיד היה קשה לי להתבטא בכתב אז אני מתנצל מראש
2) מה שאני עומד לספר זה משהו שאני סוחב איתי כבר תקופה ארוכה מאוד וזה פעם ראשונה שאני מספר ..

אז נתחיל!
מאז גיל 7 בערך התחלתי להבין שאני לא מתחבר למשפחה שלי
זה התחיל מדברים קטנים כמו אהבה שונה למוזיקה - מאז ותמיד בבית שלנו מקשיבים רק למזרחית ואני בכלל מתחבר ללהקות ישנות (אני אוהב בעיקר להקות ישנות) וזה גרם למשפחה להסתכל עליי בעין מוזרה וכל הזמן להכריח אותי להשתיק את המוזיקה (למרות שהרמקול לא היה על גבוה..ולא שמעו חזק..) זלזול בטעם שלי ועוד ועוד..

ואז זה התפתח לדברים גדולים יותר
מגיל קטן הם חינכו אותי עם המשפט הבא "מוות לערבים" המון פעמים אבל באמת המון פעמים שמעתי את המשפט הזה ומגון קללות שבאות יחד איתו
אני לא בא להתווכח עם מה שהערבים עושים לנו ולא נכנס לכל זה
פשוט בתור ילד קטן לא אהבתי את כל השנאה והקללות..
אחר כך גם הדת נכנסה לתמונה ועוד משפט נוסף "אלוהים בחר בנו אנחנו טובים יותר מכל הגויים המסריחים".. (ואני בכלל לא מאמין באלוהים אבל לא אמרתי להם כי זה יכעיס אותם)
אני חייב לציין שאנחנו מזרחיים
כן אני יודע שאולי תכעסו שציינתי את זה אבל .. נכון כל הסטיגמות שמדביקים למזרחיים? אז כל הסטיגמות האלו במשפחה שלי (ואני לא מתכון רק להורים או לאחים כל המשפחה הגדולה)
אני לא סובל סטיגמות אבל מצד שני אני רואה את זה כל יום
במשפחה שלי.. ובהרבה מקומות אחרים
אז כפי שכבר אולי הבנתם לבד.. אני "הכבשה השחורה" במשפחה ותמיד הם מסתכלים עליי מוזר
בגלל הטעם שלי במוזיקה או בסרטים או זה שאני לא גס כמוהם ומתנהג כמו חיה
או זה שאני אוהב לקרוא ספרים ובמיוחד ספרי פסיכולוגיה
זה שאני לא מחפש כל הזמן לריב מכות
פשוט אני לבד בבית
שאני בבית אני פשוט לא יוצא מהחדר כי רע לי איתם.. אז אני משתדל לסיים את המטלות שאני צריך ואז ללכת להיות בחוץ עם חברים.. ואין מה לדבר איתם כי אי אפשר לשנות אותם ואין לי זכות להגיד להם להשתנות..

הוצאתי את עצמי קצת מסכן פה
רק שתדעו שסה"כ אני כן ילד מאושר (טוב בלימודים,חברים טובים,יש לי תחביבים.) אבל אני צריך את המשפחה שלי :(
תודה לכל מי שיעזור (: