עם כל התלונות שלי, המרמור, הכעס והתסכול אני עדיין מעוניין לשנות, איך?

שלום וערב טוב לכל גולשי האתר..

אני בן 21 ,רווק ,גר אצל קרובי משפחה בגליל המערבי ,עובד בתחום החקלאי ודיי מתוסכל.

החווית היחידות שיש לי בחיים זה : לימודים בבית הספר וצבא. סיימתי 12 שנות לימוד
והוצאתי תעודת בגרות מלאה איכשהו על ידי התחנפויות למורים על ידי שוקולדים ומגנים גבוהים.
עשיתי שירות חלקי בגלל שהפסקתי לתפקד בדרך והתגלתה אצלי מחלה רצינית בעמוד השדרה שהצלחתי לטפל בה באזרחות לאחר השירות.

מפריעים לי מספר דברים שאני חושש שלא אמצא להם פתרון בקרוב. הדבר הראשון הוא בפן החברתי ,אין לי אף לא חבר אחד קרוב שאני בקשר איתו ביום ביום ,כל מי שהכרתי ניתק איתי כל קשר או מדי פעם מגיב לי בפייסבוק בסוג של :"היי מה נשמע ,הכל טוב? יאללה נדבר כזה."
אני מודה שאולי הבעיה היא אצלי ואני דיי רובוט כזה שאין לו על מה לדבר עם אנשים.בנוסף אני דיי משעמם. כל מה שאני זה לעבוד ולצלם ואין הרבה שמוצאים את זה כדבר מעניין במיוחד.
ניסיתי להתחבר עם כמה אנשים בעבודה מה שלא צלח במיוחד וויתרנו על כל קשר.
בצבא ובתיכון הייתי מתחבר לכמה סוגי אנשים וגם איתם זה היה סוג של "שלום שלום".
לפעמים כשאני מוצא אינטרציה עם אנשים זה תמיד מתחיל ומסתיים בשיחת הכרות מכיוון שכל אחד עסוק בבעיות של עצמו וזה דיי מעציב אם לאמר את האמת.

הדבר השני שמפריע לי הוא מגורים..
אני גר בחסד של קרובי המשפחה וממש תלוי בהם ,אני מרוויח בסביבות ה-4500 ש"ח בחודש ולא מסוגל להשכיר דירה משלי. לא משנה כמה אני משתדל אני לא מצליח לצאת מפה. האופצייה היחידה היא לקנות רכב ולגור בתוכו (זה מתאפשר לי יותר מבחינה כלכלית) אבל כמו שאתם מבינים זאת לא האופצייה הכי טובה ולכן אני נאלץ להמשיך לגור אצל הקרובים.ההורים גרים בח"ול ככה שזו גם לא אופצייה.

הדבר השלישי הוא התעסוקה והפרנסה..
אני עובד בתחום שאני לא הכי מתחבר אליו ,השכר נמוך והתנאים לא הכי טובים. במידה ואעזוב את העבודה אני חושש שאצטרך להתמודד עם מצב של חוסר תעסוקה ועם המצב היום בארץ מבחינת מקומות עבודה אני חושש מלגמור ברחוב או למצוא עבודה עוד יותר גרועה.
חשבתי ללכת ללמוד מקצוע מסוים ,אולי דווקא בתחום שאני מוצא בו עיניין וזה תחום הצילום ,אבל הבנתי שלצערי כדי למצוא תעסוקה בתחום צריך להיות מאוד יצרתי ומצטיין בתחום. לגבי כל השאר - תואר ראשון /הנדסאי /טכנאי אני אפילו לא מסתכל בכיוון מכיוון שאני יודע שזה לא בשבילי ואני לא מספיק גאון בשביל להצליח בזה. גם ככה ברוב מוסדות הלימוד לא שמים על הסטודנט וזורקים אותו לכלבים.

הדבר האחרון הוא הזוגיות..
לפעמים אני חושב על איך היה נחמד למצוא פרטנרית לחיים ,מישהו שאוכל לשתף אותה בדרך שלי והיא בשלה.סתם מישהי שתיהיה שם בשבילי ואני בשבילה. אבל גם פה אני נכשל כל פעם מחדש ,בעיקר מאותן סיבות שציינתי לפני.

עם כל התלונות שלי ,המרמור ,הכעס והתסכול אני עדיין מעוניין לשנות. בסופו של דבר הגעתי לפה לשמוע מכם חוות דעת בעיניין ..
אף אחד לא חייב לי כלום אבל בכל זאת אשמח לקבל תגובות שלכם ,אתר מקסים אגב.. תודה אנשים!!