נמאס לי מהמשחקים. לעשות צעד? יש טעם כשיש לו מלא בנות?

שלום לכולם. מצטערת מראש על החפירה, למי שאין כוח שלא יקרא.

לפני שנה וקצת הכרתי בחור מהעבודה, באותה תקופה הייתי רווקה עד לא מזמן,
שנה וחצי שלא נגעתי בגבר מאז המערכת יחסיים האחרונה שלי,
שהייתי בה ממש ילדה.
המון זמן דחיתי גברים, ונגעלתי מהמגע של כולם, ולא רציתי אף אחד,
ואז פתאום משום מקום אני מסתכלת עליו והכל משתנה לי.
כמו שזה נשמע, נדלקתי עליו מהרגע הראשון.
היה לנו קליל תוך שנייה, בהתחלה היינו מסתכלים אחד על השני בלי סוף,
ופעם אחת הוא עשה אפצ'י וממש קפצתי ופשוט התפוצצנו מצחוק,
ומאז לא בדיוק יכולנו להתעלם אחד מהשני כשעברנו סתם ככה בעבודה.
כולם רואים שהוא מסתכל עלי, כולם אומרים לי שאני סתומה אם אני מפספסת את זה, ואני בהחלט שמה לב למתח. אבל אני מתביישת ממנו כל כך! אפילו יותר משאר הבחורים שאני מכירה,
אני מחייכת הרבה ומסתירה את הפנים,
כל פעם שאנחנו מדברים מתבלבלות לי המילים ואני נעשית חסרת ביטחון ולא יציבה. אני לא מצליחה לקדם שום דבר! כל המצב הזה די מטומטם,
כי כל פעם שהוא עושה "צעד" הכי קטן כמו סתם להגיד לי שלום או לפתח שיחת חולין אני הורסת את זה.
אני מתלהבת, אני לא יודעת מה להגיד,
אני לא יודעת " לשחק את המשחק", בטח לא כמוהו. והוא בטח מפרש את ההתלהבות שלי כהתנשאות, כילדותיות, כטמטום, ואני לא בטוחה שאני כזאת.
לדוגמה ערב אחד הוא רב איתי מכות בצחוק ובסוף חיבק אותי והביא לי נשיקה על המצח, מאוחר יותר הוא הוסיף אותי בחשבון פיייסבוק ישן שכבר שנים לא נגעתי בו,
אז כמובן לא היה לי מושג שהוא שלח לשם בקשה.
וכשהוא שאל למה אני לא מאשרת אמרתי לו כזה
" חח מה, חיפשת אותי בפייסבוק? ברצינות?"
והתחרטתי על זה תוך שנייה. כל החברים שלי, ושלו שמעו את זה!
רציתי לקבור את עצמי באדמה. פשוט התרגשתי והוא הסתכל עלי ושתק והלך.
מאוחר יותר ניסיתי לפצות אותו, שלחתי לו הודעה מאותו חשבון והוא לא הגיב כל כך. בקיצור, מלא בסגנון. הוא עושה צעד אני דופקת את זה,
אני מנסה לעשות צעד ומשתפנת באמצע.
הוא עזב לפני 3 חודשים, הרגשתי הפסד, פספוס, טיפשה.
עכשיו הוא חזר שוב, לתקופה קצרה וישר התחלנו לדבר ולצחוק.
הוא מציק לי כל פעם שהוא רואה אותי, רבים מכות בצחוק,
והוא מחפש סיבות לדבר איתי ולהתקרב אלי, וגם אני אליו.
יש המון מתח וחיוכים וקריצות ואני שקלתי אולי לעשות צעד במקום לחכות.
ראיתי אותו בקפייטריה וסתם דיברנו ואז אמרתי לו כזה , תגיד.. לא באלך להפסיק עם כל ה.." ופשוט שתקתי. הוא אמר לי עם מה? רציתי להגיד לו עם המשחקים, ולהציע לו לצאת אבל לא יכולתי. הוא ניסה לגרום לי להמשיך את המשפט אבל הלכתי.
כי יום לפני נכנסתי לו לאינסטרגם, לפייסבוק, והייתי בהלם.
יש לו על כל תמונה 300 ומשהו ליקיים, לא פחות. 80 ומשהו תגובות ובאינסטרגם, אלפי עוקבים, ותנחשו מה? 99 אחוז בנות.
ואו כל כך הרבה, כל דקה וחצי תמונה עם "נסיכה" אחרת.
הבחור חביב הבנות ברמה שאני לא יכולה לתאר לכם,
הוא סלב אינטרנטי והוא מכיר את כל הבנות האלה על אמת.
יש לו המון חברים, הוא מבוקש, מקובל, מצחיק, פופולרי, חכם, מתוק אמיתי.
ואני? סתם בתולה בת 19 עם מעגל חברים קטנטן,
אני לא מוכרת בכלל ותמיד השתדלתי לשמור על פרופיל נמוך.
אני שקטה ואני ממש לא טיפוס של מסיבות ושתייה וריקודים, בניגוד אליו.
אני לא לידיי, אני דיי ספורטיבית. ויש כאלה שיגידו "חנונית". אני קוראת ספרים ואוהבת בתי קולנוע ומסעדות ובזה זה נגמר.
אני לא כמוהן, כמו הבנות שהוא אוהב. אני לא ברמה שלהן.
מבחינה חיצונית אני אולי נראית ממש טוב, (מתחילים איתי הרבה אז אני מניחה) אבל אם הם ישארו ויכירו אותי הם ידעו שחוץ מהמראה שלי הם לא אוהבים שום דבר.
נגיד ואני יאזור אומץ להתחיל איתו...(בחיים לא עשיתי את זה)
יש בכלל טעם? עדיף מראש לא לעשות כלום?.. לא מצליחה לחשוב על סיבה אחת שהוא ירצה אותי, כשיש לו אותן.