אני מרגישה לבד גם כשאני עם חברים, לא יודעת מה לעשות עם כל הבדידות הזו

התחלתי לעבוד לא מזמן והכרתי אנשים חדשים אחרי שיותר משנה אני לא יצאתי מהבית.. כדי שתבינו אותי יותר אני אספר לכם. בתקופה שלא יצאתי מהבית זה היה בזמן שאמא שלי הייתה בחיים, אני לא יודעת איך להסביר את זה אבל תמיד רציתי להיות איתה. אם הייתי צריכה לצאת למקום כלשהו הייתי מרגישה רע כשיצאתי מהבית בלעדיה ומשאירה אותה שם. תמיד היא אמרה לי תיצאי זה לא טוב שאת בבית, והיא אף פעם לא הבינה למה אני לא יוצאת. רק אחרי שהיא נפטרה אני הבנתי למה אני לא רוצה לצאת, בגלל שכל כך אהבתי אותה היה לי כואב ללכת ולהשאיר אותה לבד. זה היה סוג של חיבור שקשה להסביר.. אז תמיד הלכתי איתה לכל מקום ביחד אף פעם לא עשיתי משהו לבד. היא הייתה החברה היחידה שלי.. היא נפטרה לפני כמה שבועות מרוב שהזמן עובר זה מרגיש כמו שבוע אחרי השבעה. וזה קשה לי מאוד פתאום אני צריכה להיות עצמאית, פתאום להיות בלי האמא שאני הכי אוהבת בעולם.. לחשוש שתהיה לי אמא חורגת ולחשוב אם היא תהיה טובה או רעה. אבל אני לא סגורה בבית יותר, אני הולכת לאחיות שלי ולדודים שלי, ואני מרגישה שאני מסוגלת לצאת ולהתחיל את מה שלא עשיתי כבר מזמן. אני מרגישה שאמא שלי איתי בכל מקום אז אני לא מרגישה רע כשאני עוזבת את הבית.. עכשיו יש לי קצת חברים אחרי ששנים לא היו לי.. ושמתי לב שבזמן שאני איתם או עם אנשים אחרים, אני מרגישה לא שייכת וכל כך לבד.. ואם תהיה מישהי שתקבל הרבה תשומת לב יותר מכולם או תשומת לב ממישהו שנראה נחמד בעיניי, אני מאוד אפגע מזה. כי בעצם אני צריכה את תשומת הלב הזה את האהבה הזאת שאף פעם לא קיבלתי.. גם אף אחד לא מדבר איתי כשאני איתם או כשאני חוזרת לבית. הפלאפון שלי שקט אף אחד לא שואל מה נשמע או משהו כאילו אני לא חשובה בכלל. וזה תמיד קורה לי כשאני נמצאת עם מישהו שאני מחבבת או רוצה לדבר איתו לבד ונמצאת איתנו חברה או ידידה טובה שלו, וכשהם מדברים אני שותקת ולא נכנסת אליהם לשיחה.. ומרוב שאני מרגישה לא שייכת אני אומרת להם בנימוס "אני לא אפריע לכם" והולכת. אני יודעת שאני חברה טובה וחמודה ומצחיקה ואיכשהו אני רוצה שיאהבו אותי יותר מכל החברות האחרות שהם מכירים.. תמיד הרגשתי לא רצויה תמיד הרגשתי שמעדיפים מישהי אחרת על פניי.. אף פעם לא הרגשתי נאהבת שמעדיפים אותי ראשונה ולא מישהי אחרת. תמיד הייתי לבד ואני עדיין לבד..
אני זקוקה תשומת לב, אהבה והקשבה. אני רוצה סוף סוף להרגיש ביחד.. אבל אני לא מרגישה גם כשאני נמצאת עם אנשים.
היו בחורים שאמרו שאני מקסימה אבל הייתה מישהי שהיא הייתה יותר טובה ומקסימה ממני והעדיפו אותה. תמיד יש לי קנאה כזאת לבנות אחרות.. כי אני צריכה את תשומת הלב הזאת ואת האהבה.
אולי אני סתם מגעילה ואגואיסטית והבעיה היא בעצם בי ?
אני לא יודעת מה לעשות הבדידות הזאת כל כך קשה.