מכתב לאמא שלי, שסבלה הרבה מאבא שלי

טוב,זה קצת ארוך,אבל חייבת לפרוק..
ההורים שלי גרושים ואני גרה עם אבא שלי,האחים הקטנים שלי גרו בהתחלה עם אמא שלי ועם הזמן שתיים מהם עברו לגור איתנו..אחי הקטן נשאר עם אמא שלי.קשה לי כל המצב הזה שאני בקושי רואה אותו ואני מתגעגעת אליו.האחים שלי הם החיים שלי ואני יעשה הכל בשבילם.הקשר שלי עם אבא שלי בסדר אבל נמאס לי מזה שהוא כל יום מדבר על אמא שלי ועל כמה זה שהיא זונה וחרא אמא,פשוט נמאס לי.אני מעריכה אותו מאוד הוא עובד קשה כדי לפרנס אותנו ולא חסר לנו כלום,אבל זה קשה..
עם אמא שלי אני בקושי בקשר,לפעמים נוסעת אלייה בחגים וגם זה רק בגלל אחי.
החלטתי לכתוב לאמא שלי מכתב לפני כמה ימים ..זה המכתב:

יש לי כמה דברים להגיד לך..אני מעדיפה לכתוב לך את זה כי קשה לי להגיד לך את זה במילים כי זה או שאנחנו מתחילות לריב או שפשוט לא מדברות אז החלטתי לכתוב..
אני כותבת לך את מה שאני מרגישה ולא במטרה לפגוע בך..
דבר ראשון מפריע לי כבר אמרתי לך את זה שאח שלי,אחי הקטן צריך להיות אצל אנשים אחרים במקום בבית או להיות עם מטפלת כמו איזה ילד מסכן,אני חושבת שעם כל הכבוד את יכולה לוותר על חלק מההשעות את עכשיו מפרנסת בן אדם אחד לא שתיים ,אז את יכולה לטפל בילד שלך ולא להביא לו ילדה בת 19 שתשמור עליו..
שתיים מפריע לי וגם את זה אמרתי שעברת לעיר אחרת לא היה אכפת לי אם זה היה במרחק קרוב אלינו אבל לא זה מרחק של שעה מפה ואחרי זה את שואלת למה אני לא באה אלייך..נמאאס לי כבר לנסוע ברכבות,נמאס לי לעבור את זה כל פעם..כנמראה האחים שלך יותר חשובים לך מאיתנו אם עברת לשם..את דואגת לאחיניים שלך יותר מלילדים שלך..זה נראה לך נורמלי שאת לא יודעת כמה חברות יש לי,איך קוראים להן,מתי הבגריות שלי,מתי אני מסיימת ללמוד,אם יש לי חבר,מתי התנשקתי פעם ראשונה?את לא יודעת עליי כלום !את אמא שלי ואת לא פה ברגעים הכי חשובים בחיים שלי..חברות שלי כל הזמן מספרות שאמא שלהן מדהימה וכמה היא כל העולם בשבילהם,שהן יוצאות לקניות ביחד,ולי אין את זה..נכון אולי אני לא משתפת פעולה אבל זה כי נפגעתי ממך כ"כ..את אפילו לא שמת לב כמה פגעת בנו,הילדים שלך..נכון אולי לא היה לך טוב עם אבא אני לא אומרת שהוא קדוש אני רבה איתו הרבה אבל הוא לפחות איתי פה !!הוא לא עבר לטיזינאבי ..יש רגעים שפשוט בא לי למות שאני חושבת מה ילדה בגילי צריכה לעבור את יודעת כמה לחץ זה כל מה שאתם עושים לי עם כל הגירושים המסריחים שלכם,נמאס לי !!ילדה בגילי צריכה להנות מהחיים ושלא יהו לי דאגות כאלה..את אומרת שאת לא יודעת את תעברי לפה ואני יעזוב אותך אחרי יומיים..גם אני לא יודעת !אבל עדיין את לא רוצה להיות פה עם הילדים שלך?
כנראה שלא..
אני אהיה כנה איתך אני לא יודעת אם אני אצליח לסלוח לך ולתת לך בעתיד להיות בחתונה שלי ולהכיר את הילדים שלי פשוט יש לי כ"כ הרבה כעס אלייך..
אני יודעת שאני בחיים לא יעזוב את הילדים שלי ,כי כשהיו לי ילדים הם יהיו העולם שלי ,אני לא יוכל להיפרד מהם ..
אבל את זו את..אני אוהבת אותך אבל אני לא יודעת מה יותר חזק אצלי הרגש של האהבה אלייך או השנאה אלייך..
אני מצטערת אם נפגעת ממה שכתבתי פה אבל זה מה שאני מרגישה..
אני פשוט הייתי חייבת לפרוק מה שהיה לי על הלב תעשי עם זה מה שבא לך..

שפכתי את הלב שלי במכתב הזה ומה היא ענתה לי:
שהיא סבלה הרבה בחיים בגלל אבא שלי..

כמה בן אדם יכול להיות אטום ?!
מה לעשות ?