על סף עוני

שלום,

אני בת 18 וחצי מצפון הארץ, תלמידת י"ב.
עד לפני בערך 4 שנים ההורים שלי עבדו בעבודות סבירות לחלוטין: אבא שלי הייתה מטפלת בקשישים בחברת שי ואבא שלי היה עובד במפעל בשם FLEXTRONIX. המצב הכלכלי שלנו באותה תקופה היה סביר, כי המחירים באותה תקופה זה לא המחירים שישנם עכשיו וגם לא היו לנו נכסים כדוגמת אוטו או דירה (גרנו בשכירות).

בתחילת 2010 אמא שלי מצאה עבודה מאוד מאוד מכובדת והמצב הכלכלי של המשפחה עליה עליה חדה מאוד. ההורים שלי סופסוף קנו דירה (לא וילה בהרצליה פיתוח, אבל דירה צנועה בצפון הארץ ב - 350,000 ש"ח) ואוטו, שזה פאקינג פצצה שעולה 150,000 ש"ח.

השנה בפברואר, אחרי 3 שנות עבודה במקום הטוב, פיטרו את אמא שלי באופן מפתיע. הסיבה - קיצוצים. זה היה הלם טוטאלי בשבילה, בשביל כל המשפחה ובשביל כולם בקיצור.

בינתיים היא לא מצאה עבודה במקצוע שלה, אבל היא גם בימים אלה מנסה לקבל דמי אבטלה. נכון לעכשיו, ביטוח לאומי אישרו לה קבלת דמי אבטלה, אבל עדיין לא ידוע איזה סכום היא תקבל מדי חודש.

עכשיו, אמא שלי לא עובדת, אבא שלי מרוויח גרושים, אני גם כן לא עובדת (יש לי גם אח גדול שהוא בצבא, אבל הוא חוזר לעתים רחוקות אז זה לא ממש נחשב), וצריך לשלם שכר דירה, צריך לשלם על האוטו הארור הזה, צריך לאכול משהו, ארנונה, גז, מים, חשמל ועוד אלפי דברים... אתם מכירים את זה.

אלו ימים קריטיים, ולכן אני חייבת למצוא עבודה ולעזור בפרנסת המשפחה. אני חוששת שזה ייפגע בהישגים שלי בלימודים (אני תלמידה מצטיינת, והלימודים מאוד חשובים לי), אבל אין ברירה.

שנה שעברה בקיץ, כשרק מלאו לי 18, חירטטתי קורות חיים והלכתי להגיש אותם לחנויות בגדים שונות בעיר שלי. אז הייתי צריכה כסף רק בשביל בזבוזים. מה כבר יש לי לכתוב בקורות חיים? כתבתי פרטים אישיים, וקצת שיקרתי פה ושם למשל כתבתי שכבר סיימתי בית ספר (אפילו שזה היה כמה ימים לפני שעליתי לי"ב), ושיש לי פטור מהשירות הצבאי (שקר, זה כדי למצוא עבודה). כל השאר היה אמת לחלוטין: אני באמת יודעת להשתמש ב-SOLIDWORKS, פוטושופ וכל מיני וורדים, וגם הייתי כמה חודשים העוזרת האישית של סוכנת ביטוח (לא משהו רציתי, ובכל זאת).

יש לי זיקה רבה מאוד לאופנה המתבטאת בכמות עצומה של בגדים ואיפור, ואני נראית טוב. אלה בגדול הנתונים שחנויות אופנה מחפשות בעובדים שלהן: הופעה ייצוגית וזיקה לאופנה. אני מבינה באופנה יותר מכל המדינה הזאת יחד, לכל הרוחות.

אז אחרי שהלכתי לחנויות והגשתי קורות חיים, אז עדיין לא ידעתי איך העסק הזה מתנהל ואשכרה אכלתי סרטים שמישהו ייקח אותי לעבודה. אחרי שהתמימות פגה הבנתי שהנוולות האלה שבחנויות לקחו את הדף של הקורות חיים שלי זרקו אותו לפח אחרי שיצאתי מהחנות. כיום אני מבינה שלא כדאי לתת קורות חיים לאחראיי משמרת, כי חרא של אנשים. עדיף לשלוח בפקס או בדוא"ל.

לאחרונה לאור הצורך למצוא עבודה בדחיפות חיברתי קורות חיים חדשים שדי דומים לאלה משנה שעברה. רק בשחדשים הוספתי כמה שורות על הופעה ייצוגית וזיקה לאופנה, מה שלא היה בקורות חיים הקודמים. שלחתי את זה למה חנויות, ובכל זאת לא קורה שום דבר? למה? בגלל הגיל, וואללה בשכבה שלי יש בנות שקטנות ממני בשנה (כי השאירו אותי כיתה) ואני רואה ת'כלבות הטחונות האלה שההורים שלהם מפוצצים בכסף עובדות בזארה וקסטרו. בגלל שאין לי ניסיון? אף אחד לא נולד עם ניסיון. בטח ובטח שלא הפרחות האלה מהשיכבה שלי. אז למה? בטח כי אין לי פרוטקציות או אבא טחון שיש לו קשרים בעיריה ויכול לסדר כי כל דבר.

מה שאני רוצה לשמוע זה אם יש פה בחורות שעובדות בחנויות בגדים אז אני רוצה לשמוע איך הן מצאו עבודה: מה כתבו בקורות חיים, מה שואלים בראיון עבודה וכל מה שקשור לעבודה בחנות בגדים.

אני רואה מלא אנשים שמוצאים איכשהו עבודה, ורק אני תקועה מהבחינה הזאת. אני לא פחות טובה מאף אחד, ומאוד נזקקת