התחתן וחזר לחיי אחרי 5 וחצי שנים, איני מצליחה לאהוב גבר אחר! איך לעבור הלאה?

כשהייתי בת 19 יצאתי עם גבר בן 26 במשך שנה. הייתה בנינו אהבה גדולה אך היו בנינו גם הרבה ריבים, מחלוקות ודרמות. שנינו סבלנו נורא. אני הייתי ילדה קטנה שלא מבינה כלום, הוא מאידך כל הזמן דיבר על העתיד ועל זה שהוא רוצה כבר להתמסד (הוא מהמגזר הדתי). כשהשתחררתי אני הייתי ילדה בת 20 שלא מבינה מה העולם רוצה ממנה ומה היא רוצה מהעולם, והוא היה כבר בן 27 ולא הפסיק ללחוץ. כל הזמן שאל אם אני רואה אותו בעתיד שלי, הייתי עונה שאני לא יודעת. הוא היה עונה שהוא רואה אותי בשלו. הוא חיפש להתקדם, אומנם לא הציע נישואין, בגלל התגובות המאוד מרתיעות ומייבשות שלי כל פעם שהוא היה מתחיל לדבר על העניין- ואני הרגשתי חנוקה ושאני בסך הכל ילדה.
מפה לשם יצא שדרכינו נפרדנו ולא בגלל זה, בגלל שפשוט לא הצלחנו להסתדר. כל פעם היינו נפרדים וחוזרים ובגדול זה היה דיי סיוט להתנתק אחד מהשני. בדם ויזע ואחרי מאמץ ארוך בסוף הצלחנו. יש לציין שכל תקופה הוא היה ממשיך לחזור ולהגיד שלא משנה מה, אני האישה שלו. ואהבתי אותו, באמת, אבל כל חוסר ההתאמה שלנו ובתוספת לזה הפרש הגילאים שכל אחד רצה משהו שונה- הרתיע אותי.

הוא תמיד היה שם. במודע ולא במודע. יושב בפינה קטנה במוח שמזכירה לי את הגבר הראשון שאהבתי, אבל כמובן שלא עשיתי כלום כדי לנסות להחזיר את הקשר וליפול שוב למיטה חולה, וגם לפייסבוק שלו אף פעם לא היה לי אומץ להיכנס. מפחד של מה אני אגלה שם, אז העדפתי להדחיק את קיומו ולא לחשוב מה קורה לו בחיים. אפילו פעם אחת מאז שנפרדנו לא הצצתי לו בפייסבוק. וככה המשכתי את חיי.


לפני מספר שבועות, ראיתי אותו לגמריי במקרה באיזה איזור בת"א, כששנינו לא גרים שם אבל זה איזור יחסית מרכזי. הייתי בהלם, דיברנו, שאל מה קורה, ושאלתי בחיוך מה איתו ומה השתנה כל הזמן הזה. הוא ענה שהוא התחתן, שיש לו ילד, ואני חייכתי חיוך מאולץ ורק רציתי לברוח משם כמה שיותר מהר. ברגע ששמעתי את זה לא רציתי יותר לשמוע או לראות כלום. שאל אם אני רוצה שהוא יקפיץ אותי הביתה, עניתי שאני עם אוטו ואוי אני ממש ממהרת וצריכה לזוז, הביא לי את הטלפון שלו כדי שאני אכניס את המספר שלי. שאלתי בשביל מה, והוא ענה סתם כדי להתעדכן מידי פעם. נתתי לו.

הוא התקשר אחרי כמה זמן, הביע התעניינות בחיים שלי, שאל אם אני גרה באותו איזור, שאל מה עם אחי כי הם היו בקשר טוב, ניסיתי לקצר בשיחה ואמרתי שאני עסוקה.

למחרת הוא התקשר בערב ואמר אני בדיוק באיזור שלך, אולי תרדי להגיד שלום? בכנות, לא הצלחתי לעצור את עצמי וירדתי. אמרתי לו שאני שמחה שהוא מאושר, אבל מה הוא עושה כאן לעזעזל אם זה המצב. הוא אמר שאחריי לא היה לו יותר מידי, היתה לו אחת לקשר שנגמר ממש מהר, ואחריה זאת ההיא שהוא התחתן איתה. אמר שבהתחלה זה הרגיש לו נכון, אבל זה לא משתווה למה שהיה לו איתי. התחיל להזכיר לי כל מיני דברים שאמרתי לו לפני 5 שנים, שאני בעצמי היתי בשוק איך הוא זוכר אותם, כל מיני משפטים כאלה שהיתי זורקת ואין לי שמץ איך הוא עוד מדקלם לי אותם כאילו עבר שבוע. הוא אמר שהוא באמת מאמין שהעתיד שלנו זה יחד, שאנחנו כבר לא ילדים, שהוא עשה טעות. ושבלי קשר אליי כבר המון זמן שהוא מרגיש שאיתה זה לא זה. שהוא סתם מיהר להתחתן.
אמרתי לו שאני ממש לא הולכת להתחיל איתו קשר בחטא ועון, שאני לא הולכת לפגוע באישה תמימה, שאני לא הולכת לפגוע בילד שאני לא מכירה.
הוא ענה שזה לא יהיה בחטא ולא בעון, שזה יהיה נקי ושאני לא אדאג,

חזרתי הביתה, ואחר כך התפכחתי והתקשרתי אליו, ואמרתי לו שיישכח מזה. שאם לא הסתדרנו פעם אנחנו לא נסתדר גם היום. שאני בחיים לא אוכל לקבל אותו גרוש. שאני בחיים לא אוכל לקבל אותו כשאני יודעת שהוא כבר עמד מתחת לחופה עם מישהי אחרת, אחרי שרציתי שהפעם הראשונה שלו תהיה איתי. הכרתי אותו ויכולתי להיות ראשונה בכל הדברים האלה, אני לא רוצה אותו משומש.

יש לציין שממש לא נגעתי בו והוא לא נגע בי, זה היה קשה אך בגידה פיזית לא היתה כאן. אני מודעת לזה שלא היתי צריכה לשבת איתו באוטו ויודעת שזו היתה טעות.
אמרתי לו לא אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות. כבר 5 שנים שאני לא מצליחה לאהוב גבר אחר. שאני לא מצליחה למצוא בגבר אחר את מה שהיה בו. נכון שהיו לי גברים, והיו לי קשרים רציניים מאז וגם יותר סתמיים, ועברו הרבה מים בנהר- אבל לעולם אחריו לא הצלחתי לפתוח את הלב. ניסיתי והתאמצתי ותמיד הרגשתי שזה לא משתווה לרבע מהאהבה שהיתה לנו.

אני כבר בת 25. אני באמת חושבת שאני הולכת לסיים את כל החיים שלי כשאני מקובעת רק על גבר אחד. כשגבר אחד מילא לי את כל הלב ואין עוד מקום למישהו אחר. לא מזמן יצאתי מקשר של חצי שנה, גם בתוך הקשר הרבה פעמים הדמות שלו הידהדה לי. אני לא יודעת מה לעשות וזה לא נותן לי מנוח.

יש דבר כזה להיתקע על גבר אחד לכל החיים?
לא להצליח לשחרר?
עברו שנים. אני מיואשת.