עברתי הרבה בחיים; נאנסתי, השתמשתי בסמים וההורים שלי בעיתיים, איך להפוך לנורמלית?

אז הי, אני פרנסיס, בת 16 וחצי.
חייתי עד גיל 13 בערך בפלורידה, אבא שלי נשאר שם ואני בגיל 13 עברתי לישראל.
אז, אמא שלי פגשה את אבא שלי בבר, זה היה סטוץ חד פעמי כזה. ואמא שלי נכנסה להריון איתי, אחרי הרבה זמן שהיא ניסתה להשיג את מי שמתברר היה אבא שלי היא מצאה אותו והודיעה לו שהיא נכנסה להריון ממנו, כל העיניין הזה והוא אמר לה שהוא רוצה להשאיר את התינוק (אותי) ושהוא יהיה לצידה, די טיפשי כי הם הכירו רק לפני כמה שבועות ודיברו אולי רק פעם אחת, בכל מקרה הם התחתנו שנה אחרי זה וזהו פחות או יותר.
עד גיל 4 בערך היו לי חיים נורמלים, פחות או יותר, אבל אחרי זה אבא שלי התחיל לשתות בכמויות ענקיות, ותמיד היה חוזר הביתה שיכור, הוא היה מרביץ לאמא שלי לפעמים, ולא ממש היה אכפת לו שהייתי שם, אבל הוא אף פעם לא הרביץ לי.
אחרי כמה זמן לאמא שלי נמאס ממנו והם התגרשו, אז כבר הייתי בת 7, אבא שלי לא יכל להחזיק בי והייתי צריכה להשאר עם אמא שלי, לא ראיתי את אבא שלי מאז, אמא שלי אחרי שנה שהייתה בלי אבא שלי והייתה לבד הרבה היא התחילה להתנסות עם גברים, טוב, הרבה גברים, והם לא היו הכי נחמדים אלייה, או אליי, ואחרי זה היא הפכה לסוג של זונה, רק שהיא הייתה הולכת למועדון, לוקחת איתה כמה שיותר גברים שיכלה, שוכבת איתם, לא לוקחת כסף או משהו כזה ואחרי זה הם היו הולכים, וזה תמיד היה ככה.
אחרי זה היא התחילה לקחת סמים, כנראה תשאלו איפה אני הייתי כ הזמן הזה, אז בכל הזמן הזה אני הייתי בבית, אמא שלי הייתה יוצאת, אומרת לי לא לפתוח לאף אחד, נועלת את הדלת אחריה והולכת, אז הייתי לבד בבית רוב הזמן, הייתי בבית ספר יסודי, וניסיתי להגיד למורים שלי, אבל הם אף פעם לא האמינו לי, כי כל פעם שהיה יום הורים או משהו כזה, אמא שלי הייתה נראת שפויה ונורמלית לחלוטין, אז הם לא האמינו.
הכל מקרה, שהייתי כבר בת 10 מצאו בבית של אמא שלי כמויות גדולות של סמים והרואין וכל זה, בסופו של דבר היא איבדה את הזכות להחזיק בי, כמו אבא שלי, ואחרי זה גרתי אצל סבתא וסבא שלי, שאותם בכלל לא זכרתי, מסתבר שאמא שלי אף פעם לא רצתה שאני אפגוש אותם..:\
גדלתי איתם ובאנו לארץ שהייתי בת 13.
תמיד הייתי דכאונית, שקטה, חכמה מהרגיל, ואוהבת כל דבר באופן שונה.
אז כשבאתי לארץ והכניסו אותי לבית ספר כולם פשוט התנהגו אלי ממש מגעיל.
היו חושבים שאני מכת השטן כי אהבתי תמיד מטאל וכל הדברים האלה, וגם נראתי ככה, אז הם היו אומרים לי את זה רבה, קצת עצבן אבל לא נורא.
בגיל 14 נאנסתי, אני לא אכנס לפרטים ואגיד מי זה היה ומה קרה לו, בכל מקרה, זה קרה.
התחלתי לעשן חצי שנה אחרי זה, והכרתי מלא ילדים שהיו סוג של כמוני, הם היו נחמדים אלי, והם ניסו לעזור לי כמה שיכלו.
הייתי יותר שמחה, אבל אחרי זה חזרתי להיות ממש בדיכאון, ולא יכלתי לצאת מזה, ופשוט שנאתי את הכל, וחשבתי (ועדיין דיי בטוחה) שהכל בגללי, כי אם לא הייתי נולדת, אבא שלי היה יכול להיות נורמלי ולא להכנס לכל זה, וגם אמא שלי, ולחשוב כל יום שאני הטעות הכי גדולה בחיים של ההורים שלי, זה היה דיי קשה לעכל את זה.
סבא שלי נפטר, ונשארתי רק עם סבתא שלי, היא חולה, אבל היא תמיד מנסה לעשות את הכל טוב בשבילי, ואני מנסה להסתיר ממנה הכל כמה שאפשר, כי אני לא רוצה לפגוע בה.
אמא שלי ניסתה ליצור קשר איתי באותה שנה, ואחרי זה ניסיתי לדבר איתה גם, והיא באה לארץ, היא רצתה לראות אותי, והיא אמרה שהיא הייתה בגמילה וכל זה ועכשיו היא בסדר ובלי כל החרא הזה בתוך הגוף שלה, ושהיא מנסה להחזיר אותי אלייה.
אחרי זה אני פגשתי אותה (כמה ימים אחרי בערך), והיא ראתה אותי, חשבתי אולי היא תחבק אותי או משהו כזה, אבל היא דווקא לא, היא רק הסתכלה עלי בכתה וחייכה בו זמנית, היא דיברה איתי ואמרה לי מה קרה אחרי שאני לא הייתי, והיא אמרה לי שלא דמיינה לעצמה שאהפוך למי שאני ולאיך שאני נראת היום.
והיא אמרה שהיא חיכתה כל כך לראות את הבת הקטנה שלה שוב למרות שעשתה את כל הדברים שלא הייתה אמורה לעשות בתור אמא.
ישר אמרתי לה שאני יודעת שציפתה לראות את הבת הקטנה שלה, והיא קיבלה אותי במקום, והלכתי משם, כי היא כל הזמן הזכירה לי את מה שהייתי, ואיך שהתנהגתי, ואיך היא מתגעגעת לאני הקטנה, וזה כאב לי, כי אני לא הילדה הזאת יותר.
היא ניסתה להחזיר אותי לשם ולדבר איתי, ולא הסכמתי. הסככמתי רק אחרי כמה ימים.
בכל מקרה, מה שקרה זה שחסרתי לגור איתה, רק עדיין בארץ, וסבתא שלי גרה בבית ליידנו, היא לא בטחה שאמא שלי, אז היא קנתה בית לידנו שתוכל "להשגיח" עלינו.

מצאתי בן אדם הכי מושלם בעולם, הוא היה בדיוק כמוני, וסוג של התאהבנו, ובילינו ביחד, וגם ע החברים המשותפים שלנו , ואחרי כמה חודשים נהינו ביחד, חשבתי שהכל בסדר וטוב, ואחרי זה הוא הציעה לי לנסות משהו, זה היה סמים, ואמרתי לו שרציתי לנסות ממזמן ולא ידעתי ואיך וכל הדברים האלה, בכל מקרה, ניסיתי, ואחרי זה יצא שכל עם שהיינו ביחד זה הדבר העיקרי שהתעסקנו בו.
עם הזמן זה החמיר, והסגנו גם הרואין, והיינו מזריקים כמויות קטנות בהתחלה, ואחרי זה יותר גדולות.
הרגשתי טוב בפעם הראשונה בחיי.
ואחרי זה אמא שלי גילתה, והיא שנאה אותי כל כך אחרי זה, היא הייתה צועקת עלי, כי אני הייתי טיפשה שעברתי אחרי הטעויות שלה, ולא נתנה לי להפגש איתו יותר.
נעלתי את עצמי בחדר ולא הסכמתי לצאת, נשארתי שם כמה ימים, היא לי מים וכמה חטיפים.
היא ניסתה להוציא אותי משם אבל לא יכלה, וגם סבתא שלי, ואחרי זה הן ביקשו מה"חברים" שלי שיבואו להוציא אותי, אבל עדיין נשארתי שם.
חשבתי על זה הרבה, ואני אף פעם לא מצאתי שום דבר טוב בחיים שלי. שום דבר שמשמח אותי.
ואחרי זה יצאתי מהחדר ורצתי לגג, אני גרה בבניין גבוה, ולא קשה כל כך להגיע לגג, אז עליתי, וכולם אחרי, ופשוט הסתכלתי למטה ורציתי לקפוץ. ה"חברים" שלי ניסו להרגיע אותי, וסבתא שלי בכתה, ואמא שלי צעקה עלי.
סבתא שלי קיבלה התקף לב, וישר התקשרו לאמבולנס והובילו אותה לבית חולים, ואני הלכתי איתם.
באות לילה היא נפטרה.
עוד מישהו על המצפון שלי, וזה תמיד היה שם, קמתי כל בוקר, והרגשתי כמו רוצחת, ובצדק.
ופה זה כבר מגיע להיום, אני קמה כל בוקר ובשגרה שלי כמו תמיד, קמה, הולכת לבית ספר, הולכת אחרי בית ספר עם מישהי או מישהו לקנות משהו לשתות ואחרי זה נשארת בחוץ ופחות או יותר רק שותעם ומעשנים ומדברים על שתויות עד הללה, ואז אני הולכת לישון, עם מצפון כל כך כואב ומעיק ופשוט מקווה שהפעם זה תהיה הפעם האחרונה שאסגור אי פעם את העיניים.
אני ממש לא רוצה את זה יותר.
ניסיתי להיות נורמלית ולהתנהג טוב ולעשות הכל טוב אבל זה לא מצליח לי.
הכל אצלי פשוט הופך לחרא.
אני לא מאמינה שאני יכולה להמשיך עם זה יותר.. לא בטוחה שאני רוצה בחיים האלה עוד...
אם קראתם את זה אני מודה לכם מאוד, הייתי חייבת לשחרר...