הבן של בעל הבית השתולל כשהייתי עסוק, הוא עבר את הגבול?

שלום,

אני גר כבר כמה שנים טובות ביחידת דיור בחצר של בעלי בית מדהימים.
יש להם בן הקטן ממני בערך בחמש שנים בערך ויש בינינו סוג של קשר "חברי" שנוצר עצם מגוריי באותו מתחם עמו.

לפעמים יושבים ומדברים, בעבר ירדנו ספונטנית לאילת, בעבר גם היינו יוצאים יחד למועדונים, הולכים לים וכד', כל זה באופן ספונטני לחלוטין עקב זמינות ושעמום של שנינו.

מבחינת אופי וסוג האדם, זה לא אדם שהייתי מתחבר אתו, מדובר באדם אגוצנטרי שחושב רק על עצמו, מבחינתו הוא תמיד צודק ומגיע לו הכל גם אם יפגע וידרוך על האחר. לא מכבד, לא אומר תודה ולא מעריך.
היו לי כבר מספר מקרים לא נעימים אתו (שהוא היה לא בסדר וחצה את הגבול) שאחריהם לא דיברנו תקופה (ביוזמתי) ובסופו של דבר חזרנו לדבר לאט לאט עד שקרה עוד מקרה כזה ואז שוב לא דיברנו וחוזר חלילה. כך מספר פעמים.

המקרה האחרון בעיניי הוא חצית גבול וחשוב לי לדעת האם זה רק בעיניי ומה אתם חושבים על כך:
הייתי בביתי בשעות הפנאי (סופ"ש) עם החברה, היינו עסוקים.
הוא הגיע ללא כל הזמנה, דפק בדלת וניסה לפתוח.
הדלת הייתה נעולה, שאלתי מי זה, לא קיבלתי תשובה, ניסה שוב לפתוח והמשיך לדפוק, אמרתי "לא עכשיו", המשיך, אמרתי "אני עסוק", הפסיק.
לאחר מספר דקות חזר ועשה אותו דבר ואף אחז בידית הדלת וניער אותה באופן כזה מרעיש (פנימה והחוצה במהירות) ומציק.

מיותר לציין שבאותם רגעים רתחתי מכעס על ההתנהגות וחוסר ההבנה שאני עסוק ושזה לא בסדר להתנהג כך וזה ממש הפריע לי בשעות שלאחר מכן.

מסתבר שכנראה קרה אצלי משהו והפכתי להיות סופר-אדיש אליו, לא עונה לשיחות ולא להודעות. כשאני רואה אותו והוא שואל על הסינונים אני עונה שהייתי עסוק. אומר לו רק "שלום" וכד' ופשוט לא כמו בעבר.
זה לאחר ניתוחים שעשיתי בראש שהבנתי שכמו שאני לא מגיע כך בהפתעה לאנשים הביתה ומציק להם (שלא נדבר על כך שאמרתי שאני עסוק והוא המשיך), כך איני רוצה שיעשו לי זאת. שאר החברים שלי באים כמובן בתיאום מראש ונדיר מאוד שבאים בהפתעה.

לפני מספר ימים נולד לו בן וקיבלתי הזמנה לברית, אין בי טיפת רצון ללכת לברית, אם אעשה זאת זה יהיה רק מפאת כבוד לבעל הבית שלי, אך אני חושב שלא אלך.

האם בעיניכם מדובר בחצית גבול? כיצד הייתם נוהגים? אשמח מאוד לתגובות ולשמוע את דעתכם וכיצד הייתם נוהגים.