שבורה; הוא אמר שהכל לטובה ועזב, מדמיינת שהוא מתקשר ואומר שטעה...איך להמשיך?

היי אני משאלה מס' 62396
מאז כבר עברו כמה ימים והוא הגיע לקחת את הדברים שלו ולתת לי את שלי. הוא אמר לי שהוא יודע שהוא יתחרט על היום הזה ופשוט עכשיו זה מה שמרגיש לו נכון לעשות. טען בפניי שעדיין יש לו רגשות כלפיי אך לא כמו פעם. הוא אמר שהכל זה לטובה בשבילנו. אין לו סיבה ברורה מידי לפרידה כי הקשר היה מדהים. הוא אמר לי שאני בת זוג מושלמת והוא יודע שהוא לא יזכה במישהי כמוני שוב. אז למה הוא הלך? אני כל היום חושבת לעצמי אם אלו המילים שלו ואלו הסיבות שלו, אולי כשיסתדר קצת בחיים יותר (הוא נמצא במצב לא טוב מבחינת המשפחה ומבחינת העבודה) הוא כן יחזור אליי?
אני ממש מרגישה שאני חיה את הרגעים שלנו ביחד- כל היום מחשבות וזכרונות ואני פורצת בבכי. ממש עוצמת את העיניים חזק ומבקשת שהוא יתקשר אליי ויגיד לי שהוא טעה. שום דבר לא נגמר מגעיל- אף פעם לא דיברנו מגעיל אחד לשני ותמיד התנהגנו בבגרות, לא שיחקנו משחקים וכל האהבה שיכולנו להעניק הענקנו. אז למה כל זה קרה? אולי סתם רגע כזה בחיים שבו הזוגיות פחות מתאימה והנה עוד רגע כשהכל יסתדר אצלו הכל יחזור לקדמותו? למה לוותר על דבר כל כך יפה שלנו?
התחנן אליי שלא אשנא אותו ושלא אכעס עליו ושאזכור אותו בזכות הרגעים היפים שלנו ולא בגלל הפרידה שהוא בחר לעשות. אני יודעת שגם יש לי בעיות שאני בוכה יותר מידי, שאני רגישה, שאני לא מסוגלת לכעוס על אנשים שאני אוהבת ולעיתים אני אף מוותרת על עצמי בגלל זה. אבל אף פעם לא הרגשתי ממנו ניצול בגלל זה ולהיפך הוא תמיד עודד אותי לעמוד על שלי ולא לוותר לאף אחד. אני מהרהרת עם עצמי- האם אני חסרה לו? האם הוא כבר מחפש את הצעד הבא שלו עם מישהי אחרת? האם הוא אי פעם בכלל ירים אליי טלפון? מה הוא חושב שעובר עליי כרגע?
לא מסוגלת לחשוב שמישהו אחר יגע בגוף שלי, שמישהו אחר יחבק אותי בלילה וזה לא יהיה הוא. למה הוא פירק את הכל? למה הוא לא עצר אותנו בזמן שהוא הרגיש שהכל מדרדר מצידו ולא שיתף אותי? למה הייתי צריכה לשכנע אותו לצעוק עליו שיספר לי מה עובר עליו? ואולי, אם בכלל לא הייתי צועקת עליו שיספר לי מה יש לו הוא היה עובר על הכל לבד ומבין שהוא רוצה להשאר איתי?
זה כל הזמן שאלות על עצמי, על ההתנהגות שלי והמילים שלו בפעם האחרונה שראיתי אותו. יום לפני הפרידה הכל היה כל כך כיף- פתאום הרגשתי שינוי בהתנהגות שלו שנהייתה חיובית יותר כלפי. אז מה קרה? אני לפעמים כל כך מקווה שהכל פשוט חלום ואני מתעוררת ומסתכלת מאחורה והוא מחבק אותי.
אני מנסה לצאת עם חברות אבל כשאני חוזרת לבית אני פורצת בבכי. אני מנסה לשתף את כל מי שמסביבי ואנשים כן מתעניינים בי אבל אף אחד לא מבין אותי. כל המשפטים האלה של זה יעבור, עניין של זמן, הכל לטובה, יהיה בסדר לא באמת עוזרים לי. אני רוצה אותו כאן איתי ועכשיו כי הוא היחיד שמבין אותי. כל כך בא לי לדבר איתו- לספר לאדם הכי קרוב אליי על כל הקושי שאני עוברת ושהוא יחבק אותי ויגיד לי שהוא אוהב אותי והוא היחיד שאני באמת מסוגלת להאמין לו שיהיה בסדר, כי כשהוא איתי הכל בסדר.
אם היינו רבים, לא מסתדרים, מרגישים שלא נועדנו אני הייתי מבינה ומשחררת אותו לדרכו. אבל זה לא קורה, אני מרגישה החמצה, אני מרגישה שאם הייתי תופסת אותו בזמן- ברגע הראשון הזה שהרגשתי שינוי בהתנהגות שלו ורק חשבתי שזו תקופה קשה שעוברת עליו אני נשבעת שהייתי נותנת את כל עולמי בשביל שיהיה לו טוב. אבל רע לו,רע לו איתי והוא לא יודע למה.
לא משנה מה היה עובר עליי, לא משנה איזה קושי היה לי בחיי, עם מי רבתי, מה קרה לי בעבודה תמיד ידעתי שבסוף היום יש מי שיחבק אותי בלילה במיטה וזה הכי חשוב בעולם.