אוקי אז כך לפני שלוש שנים עליתי לתיכון בהתרגשות אבל כיום מתוך התאכזבות.
הגעתי לכיתה קרה, כרוח רפאים,נהפכתי למרה,אחרי זה עברתי לכיתה אך לצד הנגדי הקיצוני,כיתה של בהמות,חסרי אינטלאיגציה ריגשית,ובגרות מנימלית,התחלתי להתבודד כי נפגעתי והבנתי שזה אינו מקומי.
הם אינם רעים,הם פשוט טיפשים,הם גם אינם מתעללים אבל לעיתים זורקים ההערות,ואני רגישה מידי,ומה לעשות נפגעת תוך שניה ועברה יותר משנה ואני מסוגלת להיזכר בזה תוך כדי מעייני נשפכת דמעה.
הם מתייחסים אלי כעוף מוזר,אבל אני לא מוזרה,אני פשוט שפויה.
אני בצד,בלי חברים,איני מרגישה שייכת,איני מסוגלת לזייף,אני אמתית,במחיר של כבוד עצמי ,אני לא מתלוננת על זה,אני שלמה עם זה מבלי מצמוץ.
יש דבר שהכי מתסכל הוא שהם רואים אותי כחלשה,אבל אני בוחרת לא לענות,כי אני בוחרת את המלחמות שלי היטב,אני יודעת מתי זה מיותר.
במשך הזמן אני נהפכת להיות אדישה יותר,לא אכפת לי מה שהם אומרים,כי אני יודעת שאני בסדר גמור במקרה נגיד הכי גרוע שיש.
זה אינו מגיע ממקום של התנשאות אלא יותר המציאות.
עד שהפנמתי את זה לקח הרבה זמן,לפני זה הייה תלוי במצב של דיכאון וחוסר ביטחון.
אבל בסוף בעקיפין אני שונאת ללכת למקום הזה,הוא בעייני כל כך שחור,האווירה מזרימה לתוכי כל כך הרבה רעלים שאני בולעת אותם,אני לא אוהבת לסבול,אז אז אני מתחמקת,המצב שלי הוא בעתי כי יש לי סכנה לא לקבל 12 שנות לימוד,שנה אחרונה,סיכוי אחרון,אבל מה אני לא מצליחה להתמודד,אני בורחת,ושוב חוזרת לנקודת ההתחלה,אני בן אדם של רגש פועלת על לי דחפים והם שולטים מעלי,עצה לא תעזור,סתם סוג יותר של פריקה.
אבל שוב אני פונה לשאלה הראשית,כל זה הייה התיאור לסיבות למה אני לא אוהבת ללכת לבית ספר,אבל הם אינם הבעיה הם הגורמים לבעיה.
אשמח לעצה,לפחות לנסיון של עזרה.
תודה רבה,וסליחה על המגילה (;
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025