נואשת מהמצב של הכיתה!

שלום, בתחילת השנה הגעתי לבית ספר חדש ושונה מכל הבתי ספר שהייתי בו בעבר. ביית ספר מדהים ואני באמת משתפרת ומשתנה והוא עוזר לי כ''כ.
אני ודודה שלי שגדלנו ביחד 2 בנות יחידות בכיתה של 12 גברים.
דודה שלי ילדה טובה דתייה ותמימה, אני אומנם לא דתייה אבל גם טובה ותמימה
והבנים? הורמונליים, חתיכים אחד אחד, מה שאומר שהם שחצנים,
מדברים על סקס ועל בחורות" כוסיות" 24 שעות,
מקללים בלי הפסקה, מדברים על גודל האבר מין שלהם ומה הם עשו אתמול עם זאתי, ועם זאתי, ומדברים על בחורות, בלי להבין שיש פה 2 בחורות ושזה לא מתאים לפורום הזה, אנחנו כאילו אוויר. אני מבינה שכמות הבנות קטנה ולא משפיעה, הם מרגישים לבד במיוחד שאנחנו כ''כ שקטות, אבל זה לא רק זה.
מהיום הראשון של תחילת השנה הם פשוט לא סבלו אותנו.
מריבות קללות באלגן לא נורמלי, בהתחלה צעקתי גם, קיללתי גם, לא סתמתי את הפה. היו תקופות שזה כ''כ הכאיב המילים שהם אמרו והקללות והיחס,
צחקו עליינו בשקט, מעולם לא דחו אותי באף חברה. אני יפה גבוה מצחיקה חכמה אינטליגנטית ובחורה שנורא מכבדת את עצמה, אבל הם פשוט מסרבים לאהוב אותי ולהיפתח אלי. בתחילת שנה היה אקשן, לקראת הסוף זה נרגע רק כי הפסקתי לענות, והחלטתי לשים פס.
הם מקללים עדיין ומדברים מגעיל, וכ''כ מרוחקים ממני, לא בוקר טוב לא שלום,
וגם המורה בכיתה מתחילת השנה אף פעם לא פונה אלי ולדודה שלי, כל הצומת לב הולכת לבנים.אבל זה נושא אחר לגמרי, אני מרגישה לא שייכת ולא פעם אחת הם אמרו שאני לא חלק מהחברה, וניסיתי באמת שניסיתי, היו ימים שכל יום הייתי אומר בוקר טוב, וצוחקת איתם, ומשתתפת איתם בשיעורים ויושבת לידם אבל אן.. הם פשוט לא אוהבים אותי.. אחד מהם מציק לי בללללי הפסקה. מביא לי מכות בראש" בצחוק" מקלל יזונה יכחבה" בצחוק" לייד אנשים, רק מחפש דרך לרדת עלי להוריד לי את הביטחון ולהשפיל אותי והולך לו...בוקר אחד אחד מהם אמר לחבר שלו, תראה תראה איזה כוסית והצביע עלי, והוא אמר לו חח דומה לשפן או משהו כזה ליד כולם וצחקו ואני כבר נפגעת. ואני רואה את הבנות שהם מסתובבים איתן, פרחולות כאלה שלא מכבדות את עצמן, מפגרות, בורות פשוט!! ואני חושבת לעצמי מה יש בהן שאן בי? הרי אני גבוה ורזה ויפה, ואני מודעת לזה, אני אינטליגנטית, אני מכבדת את עצמי, אני חכמה ואפשר לדבר איתי ואני בן אדם עם ראש כל הכתפיים, מתחברים אלי בקלות.
אבל מה? אן לי ביטחון, הם רק מחפשים להעלות לעצמם את הביטחון בזה שהם מורידים את שלי, חלק מהם לא מציקים לא זורקים מבט לכיוון שלי, אבל שאני אומרת מילה סתם ככה בשיעור הם חייבים להגיב לרעתי,
וחשבתי על זה.. אלו השנתיים האחרונות שלי.. בזבזתי 4 שנים מתנדנדת בבתי ספר, עד שמצאתי את עצמי לא מגיע לי להנות כמו כל תלמידה אחרת בתיכון?!
אני חושבת שכל אחד ואחד מהם הוא ילד מדהים, הצלחתי להבין את הראש שלהם וקראתי אותם ולמדתי להכיר אותם והלוואי והם לא היו כמו שהם!
אפילו בפרטים הקטנים שבאים ואומרים שאני יפה הם מתווכחייים שאני לא, לא מסוגלים לשמוע שמחמיאים לי, שקיבלתי בבגרות באנגלית 90 הם צחקו ואמרו כן בטח רק את, מזלזלים, אני מרגישה אוויר בכיתה שלי, לא שייכת ולא רצויה זה מפריע כבר ללמוד אני לא יכולה לנשום בלי שהם מעירים, להתחבר הם לא יתחברו אבל לפחות שיעזבו אותי בשקט ולא יציקו ליי מה זה כבר נותן להם? אני אפילו לא עונה!!!! שנה שלמה בזבזתי בלריב איתם ואני רוצה שהשנה הבאה תהיה יותר טובה,, יש למישהו רעיונות?