מרגישה חלל ריק, איך מתמודדים עם פרידה?

היי ושבוע טוב לכל גולשי askpeople :)
אז ככה,
אתמול חבר שלי נפרד ממני אחרי 3 חודשים יחד בטענה ש"היה ממש כיף והוא התלהב ממני, אבל בשבועיים האחרונים הוא לא מתחבר אליי". ניסיתי לחשוב מה היה בשבועיים האחרונים - בקושי נפגשנו כי אני הייתי חולה, אז באמת לא מבינה מה קרה. בכלל, הוא היה לא נחמד ופגע בנקודות חלשות אצלי בשבועיים האלה.
אם אני אהיה כנה, היו רגשות והוא מצא חן בעיניי אבל לא הייתה פה אהבה [לפחות לא רגשות שלדעתי אמורים להיות אחרי 3 חודשים], ובכלל כל הסיפור הזה גרם לי לחשוב איך בכלל מתמודדים עם פרידה? אדרבא שמחר חוזרים ללימודים ואין לי זמן אפילו קצת לבכות...בעברי, יצא איכשהו שתמיד תוך שבוע עד חודש יצאתי עם מישהו אחר. מאז האקס הראשון, לפני שנה +, לא יצא לי כמעט להיות לבד. ואיכשהו כל קשר נורא קצר אצלי 2-4 חודשים ואני לא מצליחה להבין למה.
היו קשרים שבאמת נגמרו כי אני לא רציתי, כי לא ראיתי עתיד ולא התאהבתי, ודווקא הבנים האלה אהבו אותי מאוד ונלחמו עליי.
האקס הראשון -הייתי מאוהבת בו בקטע אחר [אני עדיין חושבת שעל האקס האחרון לא נדלקתי ברמה כזאת] גם לא אהבתי אבל הוא גרם לי לכאלה פרפרים שאף אחד לא גרם...אבל הוא לא היה רציני, הוא לחץ עם יחסי מין ואני בתולה לא רציתי.
ותמיד אחרי פרידה יש את הניתוח, למה הוא נפרד ממני? במה טעיתי? ככל שאני חושבת על זה, הבן אדם בן 25 לא הייתה לו חברה בחיים והוא אובססיבי ללימודים שלו [אני אומרת את זה בתור סטודנטית למקצוע תובעני בפני עצמי, הוא יותר מידיי למד], היה לו OCD כל מיני מחשבות מוזרות עברו לו בראש...ובשבועיים האחרונים הוא לא היה נחמד, נגיד דברים בתחילת הקשר שהוא תמיד היה מעודד ואומר שזה שטויות, פתאום בשבוע האחרון הטיח לי אותם בפרצוף [דברים שלא קשורים לקשר עצמו, למשל שנכשלתי במבחן מסוים או שלא הצלחתי לסיים לקרוא ספר, כן כן]. אני תוהה אולי וויתרתי יותר מידיי, אולי הייתי לחוצה מידיי [הוא לא דיבר איתי כל יום וזה היה נראה לי חריג, אני טועה?].
אני מתייאשת מזה שלא מצליחה להחזיק קשר ארוך, אני רואה חברות בלימודים מתארסות\מתחתנות\עם בן זוג שנה+ ואני חושבת מה לעזאזל לא בסדר איתי :(
בשנה שעברה לפחות בני הזוג שלי אהבו אותי, השנה אחרי כמה דייטים או אחרי זוגיות קצרה כולם אומרים את אותו דבר - אין חיבור \ לא מתאים.
מה זה האין חיבור הזה בכלל? אומר שלא נמשכים אליי? אני חושבת שאני יפה, ולדעתי גם הם אחרת לא היו נשארים איתי כמה חודשים...זה האופי שלי שלפעמים מוותר מידיי? או שדווקא הקשיחות שלי להפתח מבחינה פיזית? באמת מקובל שיזרקו אותי כי אני לא רוצה לשכב אחרי חודש?
לפעמים יש לי פחד תהומי שאני לעולם לא אמצא אהבת אמת, אני כל הזמן דרוכה כי חשבתי פעם שאחרי חודשיים זה כבר עובר את שלב הדייטים וכנראה יש רצון הדדי לטווח הרחוק ואני מגלה שזה לא נכון, קשה לסמוך על אנשים. בכלל, אף אחד שאני יוצאת איתו לא איתי ב"אותו ראש" ולפעמים אני חושבת שזה אולי כי אני שמרנית מידיי או כנה מידיי.
אולי אני מכירה במקומות לא נכונים? יצא לי לצאת עם בנים מריקודי סלסה [גאה לרקוד כבר יותר משנה :) ], בנים שחברות הכירו לי, בנים מהעבודה הקודמת שלי, מהשירות הצבאי...איפה הבחורים הטובים שאוהבים אותך כמו שאת?
מרגישה חלל ריק כזה, כאילו בצורה טיפשית בן זוג זה מה שגורם לאושר [בכללי גם קשה לי עם הלימודים, אולי הכל מתערבב יחד וזה גורם לתסכול]. וזה לא משעמום, החיים שלי רווים, אני לומדת, יש לי חברים, משפחה טובה, כלב, לא מזמן נרשמתי לחוג באוניברסיטה...איך עוד אני יכולה לשמח את עצמי?