כבר חצי שנה בקשר עם האקסית למרות הפרידה, לא יודע מה לעשות...

שבת שלום לכולם. לא כתבתי פה הרבה זמן. בטוח שתעזרו לי כרגיל...זה הולך להיות ארוך. היה לי חשוב לתאר את המצב בצורה פרטנית. אשמח אם תקראו.

המצב הוא כזה. לפני 7 חודשים אני והאקסית החלטנו להיפרד. דברים לא הסתדרו. היינו רבים הרבה. לא תמיד התייחסתי אליה יפה (אולי באיזשהוא מקום לקחתי אותה מובן מאליו) אבל גם לה היה חלק בעניין. אחרי הפרידה היא ניסתה ליצור איתי קשר מדי פעם וביקשתי ממנה להפסיק כי זה מקשה עליי מאוד. ככה היה יוצא שבקושי היינו מדברים. עבר 3 חודשים מהפרידה הזאת, נפגשנו במסיבה והיא הציעה שננסה לאט לאט לחזור לקשר. אם נצליח - נחזור לזוגיות. כמובן שהסכמתי. מאוד רציתי לחזור לזוגיות איתה. החיים בלעדיה היו קשים לי מאוד. אפשר להגיד שנכנסתי גם למשבר גדול בגלל הפרידה.

הניסיון הזה לחזור לקשר התברר ככישלון. היינו רבים המון. כול פעם היה משהו אחר. לא הצלחנו להסתדר עד שהגיע פיצוץ אחד גדול והיא החליטה שהיא רוצה פסק זמן ממני. האמת שאני מבין אותה. התנהגנו כמו אויבים ולא כמו אנשים שאוהבים אחד את השניה....
שוב הזמן חלף, לאט לאט התחלנו להתקרב. רק שהפעם הייתה תקופה שהמצב בינינו היה מעולה. לא היינו רבים בכלל. היה לנו טוב. כול פעם שהיינו נפגשים - התעסקנו בלאהוב ולא בשטויות שמסביב. (השינוי הזה קרה הרבה בזכות עבודה עצמית שעשיתי, נעזרתי גם באיש מקצוע באותה תקופה). חשבתי שבקצב הזה אנחנו נוכל לחזור לזוגיות. בשבועות האחרונים נוצר מצב בעייתי. היא התחילה לעבוד במסעדה בתור אחראית משמרת. בעקבות כך, היא רוב היום בעבודה, לפעמים מהבוקר עד שעות הלילה המאוחרות. כמובן שעובדת גם כול יום. זה בקושי משאיר לנו זמן להיפגש. בזמן המועט הפנוי שלה היא עושה דברים אחרים כמו לצאת או להתאמן. זמן אליי בקושי יש.. או שזה עניין של סדר עדיפויות...?

עכשיו באיזשהוא מקום אני מרגיש שאני ראש בקיר. לא משנה כמה אני נלחם, כמה אני מראה לה שהשינוי עשיתי הוא גדול (והיא שמה לב) - דברים לא משתנים. הייתי בדעה עד לא מזמן שאם אלחם ואראה לה אהבה גדולה - מתישהוא היא תחזור. אבל היא לא. הסיבה שהיא לא רוצה לחזור כי היא מפחדת שהמצב יחזור לקדמותו. ששוב לא נסתדר, ששוב נריב...
כבר 7 חודשים שהמצב לא משתנה. איכשהוא הזמן עבר ואנחנו כול כך הרבה זמן לא ביחד בהגדרה רשמית... כמובן שהיא לא חייבת לי כלום. אבל זה פועל גם הפוך. גם אני לא חייב לה כלום. והפעם, בפעם הראשונה, אני מרגיש שנמאס לי. נמאס לי מהמצב הזה. לא משנה מה אני עושה - זה לא עוזר. האם זה לגיטימי? זה לגיטימי לרצות להפסיק את הקשר הזה? זה לגיטימי להגיד לה שנמאס לי? המהיכרות איתה, היא לא תקבל את זה בהבנה. סביר להניח שהיא תבכה ותתעצבן ותגיד לי שאני לא אוהב אותה. (שזה משפט שיפגע בי מאוד, במיוחד אחרי שאני 7 חודשים נלחם עליה).
אני כבר לא יודע מה לעשות. בעבר האמנתי שהלחימה שלי עליה תניב פירות. שבמוקדם או במאוחר אנחנו נחזור לזוגיות, שזה הדבר שרציתי מכול. עכשיו אני מרגיש שאולי הייתי עיוור. שהעדפתי לעצום עיניים. אני מתחיל להבין שאולי עדיף לי להפסיד להילחם.
מה דעתכם? אשמח לעצות, דעות, ועזרה.