לא עמדתי בצפירה כי הייתי עם אוזניות ולא שמעתי, כועסת על עצמי! בצדק?

אני אתחיל בזה שאני לא מתכוונת לפגוע באף אחד, וסליחה אם מישהו ייפגע.
אני מאוד מכבדת את יום הזיכרון, וכל שנה אני עומדת ורואה סרטים, תוכניות ומקדישה לזה זמן כי אני באמת מכבדת.

אז היום הייתה צפירה, ואני לא שמעתי אותה כי הייתי עם אוזניות.
אני ואבא שלי הגענו הבייתה בערך 10 דקות לפני הצפירה במיוחד. אני דיי כעסתי על משהו שלא קשור עוד מלפני אז פשוט הלכתי לשמוע מוזיקה כמו שאני עושה תמיד כשאני רוצה להירגע. זה היה בערך 8-9 דקות לפני הצפירה אבל אני לא הסתכלתי על השעון, זה היה טיפשי מצידי לא להסתכל אבל אני פשוט לא עשיתי את זה באותה הסיטואציה..
כנראה שהשעה שמונה הגיעה ואבא שלי קרא לי בשם שלי (וזהו, שום דבר אחרי זה!!), אני עניתי "מה?" והוא לא ענה לי יותר (זה קורה אצלנו הרבה, ובדרך כלל כשהוא צריך משהו אז הוא פשוט מגיע אליי).
אז יצא שאני פיספסתי את הצפירה...אני לא ידעתי על זה בכלל, עד שאני הלכתי לאבא שלי ואמרתי לו שהשעה שמונה וחמישה ועדיין אין צפירה...אז הוא התחיל לצחוק ושאל "את רצינית? כבר הייתה" אני הייתי בשוק ושאלתי אותו בלי שליטה "מה, אתה דפוק? למה לא אמרת לי?" (אמרתי דפוק, לא הייתי צריכה להגיד, זה פשוט התפרץ לי וזה אף פעם לא קורה לי).

הוא אמר שזו הייתה "בחירה" שלי, אמרתי לו שהוא היה יכול לבוא לסמן לי בצורה פיזית (להגיע אליי לחדר, לגעת לי בכתף), שיש צפירה..
נורא נעלבתי, במיוחד שאחרי שביום השואה גם לא עמדתי (הצפירה הייתה ב11 ואני הייתי חולה באותו היום וישנתי ולא שמעתי את הצפירה- בדיעבד אני יכולתי לשים שעון מעורר אבל לא שמתי).
אז באותו יום שלא עמדתי ביום השואה נורא הרגשתי רע עם עצמי, נורא הייתי מאוכזבת, ממש כעסתי על עצמי...והוא ידע את זה, הוא הראשון והיחיד שאמרתי לו את זה.

אז נכון שבשני המקרים אני גם אשמה, כי יכולתי נגיד לשים שעון מעורר ביום השואה, ועכשיו בערב יכולתי שלא לשים את האוזניות מהתחלה, אבל גם אם אני אשמה, למה לא לבוא לסמן לי שיש צפירה? אני לא עשיתי את בכוונה, והוא יודע כמה אני אכלתי את עצמי ביום השואה ובכללי כמה היום הזה חשוב לי (והוא חשוב גם לו).

כרגע אני דיי כועסת עליו והוא אפילו ביקש ממני לעשות משהו בשבילו ועניתי לו שאם הוא לא מתחשב בי אז גם אני לא אתחשב בו..

מה אתם אומרים, אני כזו רעה? אני צריכה לכעוס עליו או על עצמי?