אני חייב לציין קודם כל שאני ילד יותר מדי עצבני. לא משנה כמה פעמים אני אומר להורים שלי שאני לא שולט על זה ושאני צריך פסיכולוג, הם לא ישימו על זה ויחשבו שאני סתם מדבר שטויות. החיים שלי רעים ולזה אני רגיל. אני רגיל לבוא כל יום לבית ספר ופשוט לחטוף השפלות מילדים, ירידות בשביל לצאת מקובלים יותר. אני רגיל להיות בתסכול לגבי מישהי שאני אוהב כבר שנה וחצי, אבל היא לא אוהבת אותי ואני יודע את זה (בדקתי). וכמובן גם לעצבים של ההורים שלי והתסכול שלהם. אני רגיל להכל. החיים שלי רעים, ואני יודע שזה נשמע מוזר לילד קטן בגילי, אבל ככה זה. אבל היום (שיש) מתי שחזרתי מהבית ספר, הייתי יותר מדי עצבני. עוד אכזבות כרגיל, עוד ריכולים עליי... לקחתי את אח שלי (קטן ממני). נפל לו משהו באמצע הרחוב והוא חיפש את זה רבע שעה, אני הייתי יותר מדי עצבני, אני ישבתי בשיא החום וחיכיתי לו, זה היה מגנט אחד שעולה שקל וחצי. אני הייתי בעצבים, התקשרתי לאמא שלי, התחלתי לקלל ולהשתגע, כל השכבה הייתה בצד השני של הכביש והסתכלו עליי, אני התחיל לזרוק את התיק, לבעוט בקירות ונתתי לאח שלי בעיטה בבטן אחרי שאמר לי "סתום ת'פה" הלכתי הביתה בעצבים, השארתי אותו שם והתחלתי לבכות. לא מסוגל יותר. אני יודע כמה הייתי אידיוט וכמה הייתי רע, ואני בוכה על זה שעתיים. אני עושה משהו מעצבים ואחרי זה בוכה על זה. אני שורט לעצמי את הידיים מעצבים כי אני לא מסוגל לסבול עוד שנייה מהחיים האלה. נמאס לי מהכל. אני לא מסוגל, אם נועדתי לסבול אז למה אני דווקא חי? למה דווקא אני צריך לחזור כל יום מבית ספר ולבכות בלי שאף אחד יודע? לא רוצה לפרוק עם ההורים, לא אפשרות. אז יש אנשים שנועדו להיות קורבנות, ולצערי אני אחד מהם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025