סובל מהיפוכונדריה וחוסר שינה; הפגישה עם הפסיכיאטר מתעכבת, מה לעשות?

אז קשה לי לשמור על הבריאות שלי וכבר ניסיתי עשרות דיאטות. ממש קשה לי לאכול ירקות אבל זה לא קשור לזה. אמא שלי לקחה אותי לפסיכיאטר והוא נתן לי כדורים. מזה חודשיים אני לוקח אותם 1.5 ליום. הכדורים הם כדורים אנטי פסיכופטים ואני רוצה להפסיק לקחת אותם כי אני כבר לא מרגיש בסיכון.
בכל מקרה יש לי הרבה פחד ממחלות וזה בעיקר בגלל שסבא שלי היה מאוד חולה לפני שנה בערך ועכשיו הוא בהתאוששות.
בכללי זה לא שאני מפחד לאבד אותו אלא כל פעם עולה לי לראש שם של מחלה אחרת ואני לא יכול לחיות עם זה בשקט. כשאני לא מצליח לחרבן אני נזכר במחלות מעיים, כשאני לא מצליח להרדם אני חושב על סהרוריות, כשאני כל פעם סוגר את הדלת ושוטף ידיים אני חושב שיש לי הפרעה טורדנית כפייתית. אני כבר חסר עצות. חלק מהתופעות זה כנראה בבית ספר בו אני לומד שגם שם ממש קשה לי. הבית ספר הזה שואף למצויינות וקשה לי להניב ציונים גבוהים. בכיתה א איבחנו אצלי הפרעת קשב ריכוז והיפראקטיביות. עד כיתה ח לקחתי כל בוקר ריטלין אבל כל בוקר אני זוכר רק אז התחלתי להיגמל וגם הייתי לוקח ריטלין לפני בחינות. בכיתה ח התחלתי להביא ביד והייתי מביא על כל דבר באמת. הדמיון שלי היה ממש פרוע. בכיתה י החלטתי להוסיף עוד קצת לתענוג ולקחתי בובה ישנה של שכן שלי, פתחתי לה למטה וקיימתי איתה יחסי מין. כל פעם שהיה מתחשק לי הייתי לוקח את הבובה מהחדר של אח שלי ומבצע עליה את זממי עד שלפני 4 חודשים גם זה נמאס לי. אז כדי להעביר את הזמן אני עכשיו בסוף י"ב ואני קורא על מחלות בלי סוף אני פשוט מכור לזה. ובלי קשר למחלות אני מכור גם לבריאות של עצמי וכל צעד שאני עושה אני חושב אם זה בריא לי או לא. אפילו בחדר כושר זה כבר נהיה מעצבן כי כל פעם שאני על ההליכון אני מתחיל להשתעל סתם ככה ומרייר.
באופן כללי אני רוצה שאמא שלי תקבע עוד פגישה עם הרופא הפסיכיאטר אבל גם זה מתעכב ואני כבר לא יודע מה לעשות? האם לחכות? גם הטיפול הפסיכולוגי מכביד עלי למרות שאני יודע שאני לא יכול בלעדיו. הפסיכיאטר לא איבחן אותי הייתי אצלו פעם אחת אני זוכר זה היה יום לפני ערב יום הזיכרון ומאז אני נע בחוסר מודעות טוטאלית.
אשמח עם תעזרו לי או תתנו לי עצות כיצד אני ממשיך הלאה מכאן