לא מסוגלים לדבר פנים מול פנים, והוא קצת בדיכאון, לנסות להפסיק לאהוב אותו?

יש סיכוי שזה יהיה ארוך אז סליחה מראש חח:) אעריך מאוד את מי שיקרא עד הסוף וינסה לעזור 3>

היי, אני מוריה, עוד מעט בת 18, לומדת בכיתה יב, מהצפון..
בערך בחופשת פסח, התחלתי לדבר עם אחד הבנים מאחת מכיתות המגמה שלי בוואטסאפ באיזשהו הקשר, ומאז אנחנו מדברים בקשר די יום יומי... יש ימים שגם כמה שעות, לרוב זה פשוט מהערב אל תוך הלילה
כבר תקופה מסוימת חשבתי שהוא חמוד, הוא מצחיק והוא חכם, תמיד לא כ״כ שמתי אליו לב כי הנחתי שהוא שונה ממני ולא התעמקתי בו, אבל בערך ממרץ שמתי לב אליו יותר, וכשהתעמקתי בו ובסוג הבן אדם שאני חושבת שהוא, הבנתי שיש מצב שהוא ממש עמוק ושהוא שונה מהשאר...
ממש בימים הראשונים שדיברנו, שנינו לא היינו בטוחים שבפנים מול פנים זה יסתדר וכל זה, פחדנו שיהיה מביך או שנהיה בקשר רק דרך התכתבויות וזה יהיה מוזר, אז בשביל לראות שהכל סבבה ושאנחנו מסוגלים לדבר, הלכנו לאכול גלידה יום אחד אחרי הבית ספר... רק שנינו אבל בתור ידידים
לי באופן אישי היה ממש כיף, השיחה זרמה כזה, לא הייתי מובכת, וזה גם לא הרגיש כמו דייט- לא היו פלרטוטים ולא היה מלחיץ, ככה שבאמת היה נחמד
הוא היה נראה קצת נבוך, זה היה חמוד מצדו, אבל זרם והכל, אז הנחתי שלא הייתה שום בעיה ושהכל טוב
בכל אופן, מאז המשכנו להתכתב בוואטסאפ הרבה, אני יכולה להגיד שמהצד שלי - מאוד התקרבתי אליו, אני מכירה אותו לעומק ומרגישה איתו בנוח
הבעיה היא, שתוך כדי כל זה, התחלתי לפתח אליו רגשות... לפעמים אני מרגישה את זה יותר, לפעמים פחות, אבל אני לא בטוחה מה לעשות לגבי זה.. אם לנסות להפסיק להרגיש ולהפסיק את זה כאן, או שלא
יש בו המון דברים שאני אוהבת: אני אוהבת את איך שהוא נראה, אני אוהבת את ההומור שלו, אני אוהבת את זה שהוא חכם, אני אוהבת את הרגישות שלו ואת זה שהוא אסתטי (יש דברים שהוא מבין בהם יותר ממני... חחח והוא יודע לשים פס של אייליינר כשאני לא!)
בכל מקרה
הבעיה היא שמסתבר שהוא ביישן כזה..
כשיש לנו שיעורים/מפגשים משותפים בבית ספר, או בכללי כשרואים אחד את השני, האינטראקציה מסתכמת במבט עם חיוך כזה חמוד כשאנחנו רואים אחד את השני, אבל זהו
לא אני מסוגלת לגשת אליו ולא הוא מסוגל לגשת אליי
אנחנו לא ב״חבורה״ אחד של השני, ואף פעם לא באמת דיברנו חוץ מאשר אחרי המבחנים על איך היה
אני לא ניגשת כי זה לא קשור כזה... ובטח כנל לגביו... פשוט מביך מידי חח
ולגבי להיפגש אחרי הלימודים... אני מציעה לפעמים ספונטנית כשבא לי ללכת למקומות, אבל לרוב הוא לא רוצה.. הוא לא אוהב לצאת מהבית או לפגוש אנשים חחח... זה לא רק איתי, זה די עם כולם..
ועוד דבר שמפריע לי, זה שהוא בדיכאון... אני יודעת שזה לא הכי בסדר לפסול על זה מישהו כי זה לא מתחשב, אבל הבטחתי לעצמי שנה שעברה להיות רק עם מישהו שטוב לו, כי להיות עם מישהו שרע לו זה מאוד קשה, וזה סוחט... אמנם לא היה לי חבר אף פעם, אבל כן היו לי דברים רגשיים עם בנים, ובן אדם שבדיכאון זה קשה והרבה פעמים גם לא שווה את האנרגיות
אבל, אני בכל זאת חושבת שהוא מקסים... ואני לא יודעת מה לעשות

אני מניחה שאין לי איתו יותר מידי סיכוי... אני לא הטעם שלו, אפילו ההפך מזה בדברים מסוימים, ואנחנו גם שונים והכל... לא יודעת, קשה לי להאמין שהוא חושב עליי בצורה כזאת פשוט...

בכל אופן, מה אתם אומרים? לרדת מזה?
הוא ממש ממש חמוד בעיניי, אבל זאת יחסית ההתחלה אז הרגשות שלי לא כל כך עוצמתיים ואפשר לנסות לעצור את זה
אבל אם אני אנסה וכבר אכנס לזה... מפחדת להיתקע
מה לעשות?

(אני יודעת שזה היה ארוך, תודה למי שקרא)