אבא קורא לי אפס ומערער לי את הביטחון; קשה לי להתרכז בלימודים, איך להתמודד?

אני בן 15.5 קוראים לי נתי מאז שאני זוכר את עצמי תמיד היה צעקות בבית אמא רבה עם אבא אבא צעק עלייה ברחוב והיא צעקה עליו הם תמיד היו מתעצבנים אחד השני עם קללות במיוחד אבא שלי בוא גם תמיד כעס עלי ועל אחותי על כול מני דברים וגם קלל אותנו אני לא יודע עם מותר לפרט אז אני לא יגיד לאבא שלי יש מצבי רוח משתנים באופן פתאומי לפעמיים הוא יכול להיות הכי מקבל בעולם ואבא הכי טוב בעולם ולפעמים הוא שוכח מי זה הילדים שלו ומי זה האישתו והוא חושב שמותר לו לקלל את המשפחה שלו ליד אנשים אחרים אני חושב שלא היה פעם אחת שיצאנו כול המשפחה ואבא לא רב עם אמא בקללות והוא חייב שנרגיש חרא וחוסר ביטחון ואני זוכר מאז ותמיד את עצמי מתקשה להתרכז בכול מקום כול היסודי לא יכולתי ללמוד בבית ספר בגלל שאני לא יכול להיות מרוכז שם אז למדתי בבית חומרים שמעניים אותי וזה עזר אבל שעברתי בית ספר זה כבר שנה הכול אני בככל לא מרוכז לא וסתם יושב בשקט בשעורים ולא יכול לעשות כלום אולי לכם זה ישמע מוזר אבל זה מה שאני מרגיש ובגלל זה אבא שלי צורח עליי בבית ובכול מקום שהוא רוצה להזכיר את זה שאני אפס והוא לא מוכן איפילו להודות שעדיתי איבחון היתי צריך רטלין אבל הוא לא נתן לי את זה בגלל שהוא הקשיב לסבתא שלי שהיא אמרתה שזה מסוכן ובגלל זה אני לא מצליח להתרכז כול החיים שלי בגללו הרגשתי שאני אפס הוא תמיד חייב להחצין את הנקודות הרעות שלי ולהגיד אותם לכולם בשבוע שעבר יצאתי לפני כול המשפחה ומארון וספרתי להם אבא שלי כמו שאמרתי לכם הוא משתני לו המצבי רוח כול הזמן אז הוא אמר שהןא מקבל וכןל זה תמיד ידעתי שאמא לא תקבל והיא תחשוב שזה מחלה
זה היה ברור לי אבל עכשיו הוא משתמש בזה בתור תירוץ לזה שאסור לי ללכת לפיעליות של איגי כי זה משפיעה עליי לרעה ושאני צריך ללמוד הוא עדיין לא הבין שאני לא יכול להתרכז בטח שהוא לידי הוא תמיד שהוא עצבני הוא משדר לי שטני צריך לפחד ולשתוק עם לא הוא יתחיל להתעצבן עליי אני מרגיש שהוא מתבייש בי על זה שאני הומו וזה כואב לי ואני גם רוצה ללכת לפסיכולוג שאני יפרוק אצלו דברים אבל הוא לא מסכים הוא כול הזמן מזכיר לי על כמה שאני אפס שאני מוציא ציונים גבוהים ואני באמת רוצה ללמוד ולהצליח בחיים והחלום הכי גדול שלי זה ללמוד תיכנות ולהיות מתכנת אבל כול פעם שהוא אומר את זה והוא אומר את זה הרבה שאניי אפס ואז אני מרגיש שטני אפס וטיפש ולא שווה יותר מקליפת השום וזה מרגיש לי חרא כי אני רוצה שהמשפחה שלי תואב אותי כמו שטני ואני יודע שזה לא יקרה בחיים ותמיד בסופו של יום אני יבכה במיטה ויבדוק שאף אחד לא שומע ותמיד אני ירצה למות בגלל שאני חושב שהחיים קשים מדי בשבילי אבל אני לא יעשה את זה אז לכן אני מבקש מאלוהים שיעשה את זה ובנתיים הוא לא שומע רק רציתי לפרוק את זה כי אין חי באמת עם מי לדבר אני בחיים לא יהיה פתוח מול אנשים לפחות פה אני יכול לרשום את זה אני רק רוצה עזרה מה לעשות עכשיו איך להתנהל מפה כי אני לא רואה עתיד ככה שאני מרגיש שהכול חשוך מבחינתי תודה לעוזרים