סיימתי תיכון ואני חוששת מהחיים, מה יהיה בעתיד?

היי,אני יודעת שיש כאן באתר אנשים עם ניסיון וחכמת חיים אדירה,אני אשמח לעצות.
תמיד הייתי ילדה שקטה וביישנית,אחת שתמיד בצד,אחת שכל פעם שיש לה משהו לומר היא תתלבט פעמיים אם לומר אותו או שלא..תמיד חשוב לה הדעות של אחרים,ובעיקר חסרת ביטחון עצמי לגמרי!
אין מה לעשות,זה האופי שלי וכמה שניסיתי ומנסה להשתנות זה לא עובד.
אין חברות טובות,רק "היי ביי" כשאני רואה אותן בבית ספר (על בנים,אין מה לדבר בכלל,לא מסתכלים לכיווני).אף פעם לא הייתי חלק מקבוצה של חברים שעושים הכל ביחד ונהנים............כמוכם..
בקיצור,
לפני שבוע סיימתי תיכון ואני מוצאת את עצמי בחרדות,ממש חוששת..מהחיים,מהכל בכללי..
תמיד הרגשתי בדידות אבל לפחות הייתה לי מסגרת,עכשיו אין לי כלום. החלטתי שלא להתגייס כי אני בטוחה ואפילו המליצו לי שהמסגרת הזאת לא מתאימה בשבילי,אז סגרתי שירות לאומי..לא תחום שאני ממש רוצה לעסוק בו,אלא רק כי צריך או כי אני רוצה בכל זאת לתרום למדינה..אבל אני לא יודעת אם אני יהיה מסוגלת לעמוד בזה.
יש מצבים שכשאני חושבת על זה אז הגוף שלי מתחיל לרעוד,והעניים שלי מתרטבות מדמעות,ממש בא לי להתפרץ בבכי.
אני מרגישה שאני לא חשובה לאף אחד,שאני לא אהובה,אין לי חברות ואין לי קשרים-במיוחד עכשיו שאני בבית 24/7,ואני שואלת:מה יהיה בעתיד?? אני רוצה להשתנות.
לפעמים אני חולמת שאני מישהי אחרת,או את עצמי בחיים אחרים,וכיףף לי!!

אני רוצה אולי להתחיל לעבוד,כי אין לי מה לעשות בבית חודשיים,אבל אין לי ניסיון בכלום ואני לא טובה בכלום,למה שירצו אותי..

אני רואה את כולם בחוץ,יוצאים ונהנים עם חברים ...... ואני יוצאת עם אמא שלי..

חוששת שאני לא יסתדר בשנה הבאה,בחיים בכלל..אני משקשקת מהעובדה שמעכשיו אין לי מסגרת ואני יצטרך כל שנה לדאוג לעצמי,והכל בכוחות עצמי,להחליט החלטות חשובות..
אז אני מתחילה חיים חדשים שנה הבאה,התחלה חדשה ..אבל יש לי פפחדים שאני לא ימצא חברים גם שם,אנשים פשוט מתרחקים ממני למרות שאני מנסה להיות הכי סבבה.
אני רואה שאלות שאנשים שואלים פה ואני כ"כ מקנאה שזה הדברים שמטרידים אותם בהשוואה לחיים שלי. מרגישה שהלוואי ואלה היו הצרות שלי..
אני מרגישה שאני לא מתאימה לחיים האלה או לפחות לתקופה הזאת,פשוט קשה לי..

(מצטערת שזה מבולגן ולא מסודר,פשוט כתבתי מה שהציף אותי)