אחרי 6 שנים שגרנו ביחד חברה שלי נפרדה ממני, עצוב לי

שלום,
אני וחברה שלי הכרנו בגיל צעיר יחסית ומאוד מהר התאהבנו, טסנו ביחד ממש בתחילת הקשר, כשחזרנו גם עברנו לגור ביחד וזה היה כמו חלום, בשבוע הראשון שהכרתי אותה, אמרתי למכרים שהיא תהיה אשתי. אנחנו אנשים שונים אבל הרגשתי שהיא חלק ממני מהיום הראשון. אני חושב שרוב התקופה שלנו הייתה נהדרת. בשנה האחרונה כבר לא הייתי בטוח שאני רוצה להתחתן איתה, היו כמה דברים שהפריעו כגון הבלאגן שלה בדירה, חוסר רצון לנקות וישיבה מול הפייסבוק כשהיא חוזרת מהעבודה. גם לי לא היה חשק מפני שהרגשתי שזה לא הוגן שרק אני מסדר. בדיעבד אני מבין שככל הנראה הכל נבע מכך שלא הייתי נוהג לומר לה שאני אוהב אותה, לא הייתי מחמיא לה בתדירות גבוהה, גם חיבוקים לא ממש היו, מה שכן, היא תמיד אמרה לי שהיא אוהבת אותי, אני גם הייתי אומר אבל הרבה פעמים כעסתי כשחזרתי הביתה וכלים ישבו בכיור כבר שלושה ימים. היו לנו ריבים כמו לזוגות אחרים, אבל היו הרבה ימים שהיה לנו מאוד כיף ביחד, גם בשנה האחרונה. הדבר שניראה לי שבר את גב הגמל היה כשאמרתי שאין סיכוי שנתחתן, עדיף שניפרד, כי אם זה יקרה בטח ניתגרש, אמרתי את זה בדרך כלל כשרבנו (רבנו על שטיות, עכשיו שאני גר עם שותפים אני מבין שזה מגוחך). בריבים תמיד היא ניסתה להשלים, אני סתם הייתי עקשן וטיפש... לא ניגשתי להשלים איתה, אבל אחרי דקה של ריב אהבתי אותה ושכחתי שרבנו, למרות שלא הראתי את זה. כמו כן, היו דברים שהפריעו לה שאני עושה או לא עושה. הרבה פעמים דיברנו עליהם, היא בעיקר ביקשה ממני שאני יראה לה יותר אהבה, אבל בגלל אותם דברים שהפריעו לי בעבר לא הראתי יותר אהבה (כמו הדוגמה של הבלאגן), גם תמיכה, לפעמים הצדקתי אנשים ולא הייתי בצד שלה שזו טעות. עכשיו כשהיא עזבה אותי אני מבין איזה טעות עשיתי, שהיא אהבת חיי ואני רוצה להתחתן איתה. גם דברים שהפריעו לי בהתנהגות שלה כבר לא מציקים לי ( עזר לי גם לאחר שדיברתי עם הרבה אנשים) הבנתי שאין טעם לריב עליהם והם מינורים, אני אפילו לא מרגיש שמדובר בהתפשרות. אני כל הזמן חושב עליה, עבר כבר מעל חודש ואני לא מנסה להתחיל עם בנות חדשות. אני רק חולם שנחזור להיות ביחד ושאני אהיה בן זוג יותר טוב. מה שעצוב הוא שהסברתי לה שאני מאוד אוהב אותה ואני לא אותו אדם שלא נתן לה יחס כפי שמקובל מבן זוג, הסברתי לה שהבנתי את הטעויות שלי... היא אמרה שכבר מאוחר מידי וחבל שלא אמרתי לפני שניפרדנו, בנוסף היא ציינה שהיא רוצה לצאת עם גברים אחרים כי אין לה כל כך ניסיון בזוגיות, היא גם אמרה שיכול להיות שזה יתברר כטעות שהיא ניפרדה ממני, אבל אין לה דרך לדעת עד שלא תהיה בזוגיות חדשה. יכול להיות שגם קשה לה להאמין שהשתנתי, אבל אחרי שהיה לי זמן של קצת יותר מחודש לבד, חשבתי על הרבה דברים (קשה יותר לחשוב כשגרים ביחד וכל יום נפגשים). אמרתי לה שבמידה ועוד שנה או תקופה היא תרצה לחזור אני מאוד אשמח. אי אפשר לתאר כמה שאני אוהב אותה וממש עצוב לי לחשוב שהיא לא תחזור אלי. פשוט בא לי לתת לה חיבוק גדול ונשיקה. היא בחורה יפה, מוכשרת מאוד ובשניות מתאהבים בה! גם קשה לי לקבל שהיא אומרת שהיא עדיין אוהבת אותי והדבר הנכון הוא להיפרד. איך מישהו שאוהב עוזב אחרי שש שנים ומתגבר על הפרידה, לפחות ככה זה ניראה בצד שלה. הדבר האחרון שהיא אמרה לי השבוע ״אל תחשוב על הפרידה, הכל יהיה בסדר״ (לאחר ששלחתי הודעה שאני אוהב אותה ורוצה שהיא תהיה מאושרת). אם יש לכם עצות או שאתם רוצים לחלוק משהו עם מה שכתבתי אני אודה לכם. מתנצל שיצא קצת ארוך, אני קיצרתי הרבה.