צוחקים עליי ואין לי חברות, מה לעשות עם החיים שלי?

אני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. בגן הייתה לי רק חברה אחת, שעזבה בכיתה א ביסודי. עד כיתה ג היו לי רק שתי חברות, שבסוף כיתה ג זה הצטמצם לאחת. בסוף כיתה ד קפצתי כיתה. זה אומר שמכיתה ד עברתי ישר לכיתה ו. לא הייתי בכיתה ה ועל זה צחקו עליי המון. בכיתה ו לא היו לי חברות אמיתיות והרגשתי שכל הכיתה מנצלת אותי. ועוד נושא שצחקו עליי עליו הוא שהייתי חביבת המנהל וכל צוות המורים.
בסוף כיתה ו עברתי דירה. התחלתי את כיתה ז בחטיבת ביניים.
בהתחלה היה בסדר אבל אחר כך כל מיני בנות התחילו להתרחק ממני, הן גילו שאני מכורה לספרים ורואה סדרות כמו merlin שאף אחד לא רואה כבר.
יש ילדה אחת שכל הזמן מציקה לי וצוחקת עליי על הבגדים שלי (הם לא מותגים כמו אמריקן ייגל שהיא אוהבת ללבוש אלא כל מיני מותגים קטנים מחול).
יש ילדה אחרת שכל פעם שאני אומרת יותר משני משפטים התחילה לצחוק על המבטא המוזר שכביכול יש לי (מעולם לא גרתי בחול ואני מדברת רק עברית וקצת אנגלית).
כולם חושבים שאני חרשנית בגלל שתמיד אני מכינה שיעורי בית ויושבת על ממוצע מאה.
זו לא אשמתי שהלימודים קלים ולי ושיעורי הבית נגמרים כבר בכיתה, היותר לציין שכל הכיתה מעתיקה ממני שיעורי בית קבוע. גם משאילים ממני המון עטים בלי רשות וכמעט אף פעם לא מחזירים.
אני מחוננת, וגם התקבלתי השנה לתוכנית של בר אילן, שאני אלמד שלוש שנים מתמטיקה ובכיתה י' אסיים את לימודי המתמטיקה בבגרות של חמש יחידות. לא רציתי שהכיתה תדע, אבל המורה הייתה חייבת להכריז על זה לכל השכבה (אני הראשונה מבית הספר הזה בחמש השנים האחרונות שעברה את הבחינה).

אני מרגישה שמנצלים אותי, ושאין לי חברות.
במשך כל השנה רק שלוש ילדות היו אצלי בבית, אחת באה כדי להכין עבודה (שבסוף אני הכנתי וקיבלנו מאה), השניה הייתה צריכה לעשות איתי פעילות לראש השנה (אני התחלתי לעשות את הפעילות, שהיא פשוט לקחה ועשתה אותה עם המקובלת של הכיתה), והשלישית באה אליי פעמיים (בלי לנצל אותי).
בא אליי בן אחד הביתה, אבל הוא הלך אחרי שעה באיזה שהוא תירוץ מוזר, "חייב ללכת, קבעתי להיפגש עם מישהו, עדיין צריך לברר עם מי", והסתלק).

אני מבינה שאני טובה מבחינה שכלית, אבל לא יודעת מה לעשות עם הקטע החברתי.
מה לעשות עם החיים שלי?
חייבת עזרה דחוף!