כולם התקדמו בחיים ואני נשארתי מאחור, לא אכפת לי למות... כל כך רע לי

אף פעם לא היו לי מליון חברים, תמיד לקח לי לפעמים מעל שנה להיקשר למישהו שבאמת אני מחשיב את עצמו לחבר קרוב, ולצאת וכאלה, וגם באופי אני מתחבר לאנשים עם אופי מאוד ספציפי, כאילו מהאלה מהאלה הספונטנים הזורמים, שבאמת כיף לי איתם שכולנו "באותו ראש"... בכל מקרה היו לי 4 כאלה, אבל 4 ששוים 1000 יש משפט שאומר השמח בחלקו ובאמת הרגשתי שלא חסר לי כלום.
אבל בשנה האחרונה הכל ישתנה ידידה אחת התגייסה ומצא חבר חדש וכבר לא שמה עלי, כל פעם שניסיתי לפתוח שיחה, נתנה הרגשה של שלר מתאים לה כבר הקשר אדישות, כבר לא מתעניינת לא שולחת הודעות, כל הזמן מחפשת תירוצים שהיא עסוקה..
הידידה השניה שהיא בשבילי היתה חלק מהלב שלי היינו 24 7 ביחד, ברמות שהכרתי אותה יותר טוב ממה שהיא הכירה את עצמה, לפני שבאה להגיד משהו ידעתי מה היא רוצה, שהיא היחידה שנתתי לה מעבר למה שיכולתי, אפילו ביום אהבה האקס שלה זרק אותה, וביטלתי עם הרקסית שלי באותו זמן את היציאה בשביל שאותה ידידה לא תיהיה לבד בגלל הדיכאון שהיתה.. אבל גם היא הכירה חבר ופתאום גם נעלמה, מסננת, עונה יבש, כבר לא מתעניינת לא אכפת לה, בקיצור נתנה הרגשה שאני לא רצוי, עד שגם איתה אחרי תקופה הרמתי ידיים והפסקתי לנסות..
וחבר ילדות שהכיר חברים חדשים ושכח ממני, כבר לא אכפת לו, אולי מתבייש בי שהוא אפילו לא מזמין אותי ליציאות איתו?! אפילו שאין במה... בקיצור גם את זה לא ידעתי איך לאכול.. בשביל כמה ילדים שהכיר בפייסבוק העיף אותי לאלף עזעזל אחרי כל מה שעברנו ביחד ועברנו מלא לטוב ולרע...

כל הדברים האלה קרו בהפרש של חודש-חודשיים ממקרה למקרה.
בנוסף לזה נכנסתי לחובות של שעם משכורת של 2 עבודות אני עושה בקושי 7 אלף בערך אבל גם לא מספיק, נשאר לי עוד שנה של קריעת תחת, וככה ניראה היום שלי , עבודה, לחזור גמור הביתה לראות איזה סרט ולישוון, כבר אין לי עם מי לצאת "להתאוורר" קצת, לדבר לצחוק עם מישהו,

הדבר הכי כואב ששמעתי גם, בגלל החובות אני גר אצל אמא שלי ושמעתי ממנה כמה פעמים, אין לך חברים? לא משעמם לך? לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.. כאילו בטון של רחמים, שאני מסכן...
וגם שמעתי את אח שלי ואמא שלי מדברים על הנושא הזה ואני מודה שצבט לי בלב שאני לבד..
הגעתי למצב שלא אכפת לי למות כל כך רע לי והבדידות, ושרני לא מצליח להתחבר לאף אחד..לא שאני יפגע בעצמי, אבל עם אני ידע שיגלו אצלי סרטן חס וחלילה לא יזיז לי.. יותר יכאב לי שלהורים שלי יכאב עלי ממה שיכאב עלי בעצמי מרוב שכל כך רע לי ואיך הגעתי למצב הזה...

ובטח יהיו פה תצא מהבית תכיר נסיתי, כלום לא מצליח מסתדר לי הכל מרגיש לי צבוע ואנטי ורע אפילו שאני שכניראה הרוב אצלי בראש..