בתול בן 32, הסיבה היחידה שלא קפצתי מול רכבת נוסעת זה ההורים שלי

היי.
שאלה שחוזרת אבל אני אשאל בכל מקרה כי מקרה שלי קצת שונה.
אני בן 32 וכן אני בתול. אני חושב שהסיבה היא התבגרות מאוחרת. התבגרתי די באיחור, ורק בגיל 21-22 נראתי בגיל 17. ולכן תמיד הרגשתי שאיחרתי את הרכבת. הרי אי אפשר בגיל 22 לבוא למישהי בגיל 17 ולהגיד לה שאני חסר ניסיון נכון?
איפשהו באיזור גיל 23 נסגרתי והחלטתי להתעלם מזה, אבל זה כמו פצע שדופק לי את כל החיים.
לבסוף הלכתי לזונה בגיל 27. לא נהניתי בכלל כי זה היה טכני לחלוטין, וזה רק חיזק את הרתיעה שלי מהנושא. מכאן לשם התפתחה אצלי רתיעה ואף טינה כלפי נשים....
עכשיו הקטע המצחיק שאני נראה לא רע. 1.86, כתפיים רחבות, מתאמן, כשאני הולך ברחוב אני קולט בהיות של נשים, בייחוד כשהייתי יותר צעיר _לפני 4 שנים). אבל שוב המראה שלי לא היה מסונכרן עם הגיל - בגיל 26 פתאום קיבלתי צורה יפה בגוף ובפנים. אה אין בעיה עם החבילה היא די מכובדת (אני לא אכנס לפרטים אבל אתם יודעים מה אומרים על עירקי)
הייתי בחול שנה באירופה, התחילו איתי נשים פה ושם, חלקן די יפות . אבל כבר הייתי במצב נפשי של "לא צריך טובות מנשים שיילכו למישהו אחר" , כמו כן היתי בשוק כי אני לא רגילה לגילויי חיבה מנשים.די השלמתי עם הנושא והטבעתי את עצמי בלימודים. בנוסף לכך בגלל שזה מציק לי לא יכולתי להתרכז מספיק בלימודים ומציאת עבודה אז אני גם חסר כל גרוש (השקעתי הכל בתואר שני). בקיצור אני מרגיש שהצלחתי להכניס את עצמי לתוך פינה שאין ממנה מוצא. מתחילות מחשבות כמו : לא יהיו ילדים חתונה נמות לבד, מה שכנראה יקרה.. מכאן מהר מאוד מגיעות מחשבות אובדניות, בייחוד בגלל שאני מאוד אוהב ילדים - רציני לחלוטין אפילו של אנשם זרים ברחוב, והידיעה שכנראה אני לא אקים משפחה קורעת אותי. בייחוד שאני מרגיש שאני מתחיל להזדקן, גם פיזית.
ברצינות הסיבה היחידה שלא קפצתי מול רכבת נוסעת זה ההורים שלי, שעדיין בחיים. אני לא יכול לעשות להם את זה, אני חושש שאבא ימות מצער. אבל משנה לשנה זה נהיה קשה לסחוב את המעמסה הזו, וכנראה שבקרוב לא כל כך אצליח לחשוב עליהם יותר.
עכשיו בגלל שאני תפרן כספית אז ללכת לזונות זה מחוץ לתחום.
אני די מודע שאני יורה פה קצת באפילה, אבל תודה מראש על כל עזרה לצאת מהפינה הזו שהצלחתי להכניס את עצמי בחיים