אבא שלי נפטר ואני לא מפסיקה לחשוב על זה שהוא מסתכל עליי כשאני שוכבת עם החבר

היי, ישלי חבר 4חודשים, בן 18, ואני אוהבת אותו. הכרתי את חבר שלי לפני 8 חודשים בערך... לפני 6 חודשים אבא שלי ניפטר, חוויה קשה וטראומטית, הייתי לבד בבית איתו והוא קיבל התקף לב- דבר שהיה ההפך מצפוי, הוא היה צעיר יחסית בן 44 ולא היו שום תסמינים לפני.. או שהוא לא אמר, כל יום ויום שאני קמה לעוד יום חדש אני מרגישה שזאת התמודדת מלאה מצידי כי הוא היה האדם הכי קרוב אליי, חבר שלי דואג לי, ואני מרגישה שהוא איתי לאורך כל הדרך. אני בטיפול פסיכולוגי, ואני לא מסתירה את זה באף אדם שנימצא בחיי היום יום שלי.
עכשיו לעניין, אני וחבר שלי התחלנו לשכב לפני חודשיים, אל תבואו לי בקטע שזה מוקדם וכל זה.. אני מרגישה מספיק בוגרת, ושאני מספיק בוטחת בו, בשביל לאבד איתו את הבתולים שלי.
בהתחלה הייתי מאוד נהנת, אבל ושי אבל גדול, כמה שבועות אחרי שהתחלנו לעשות אתזה, סיפרתי לחברה ממש טובה, להתייעץ סך הכל, ואז היא שאלה אותי, 'תגידי...", שתקה, אמרה "לא עזבי" ולא רצתה להמשיך לדבר, אחרי שחפרתי לה מיליון פעם שתגיד, והתעקשתי, לצערי.. היא שאלה, " סליחה כאילו שאני שואלת, לא מפריע לך שכביכול אבא שלך מסתכל עלייך מלמעלה?", מאז השאלה הזאת בכל פעם באמצע הסקס איתו, דווקא שאני הכי נהנת, אני מדמיינת את אבא שלי מסתכל עליי מלמעלה, מזה מתבאס עליי, (אנחנו משפחה דתיה כביכול.) המחשבה הזאת לא יוצאת לי מהראש והיא עולה לי דווקא שאנחנו באמצע, שזה קורה כל החשק שלי נעלם.. ומה שבאלי זה שהוא יגמור כבר ודי... הוא שם לב, שאל כבר כמה פעמים מה קורה לי, אבל לא באלי לספר לו, אל תנסו לשכנע אותי.
אני מרגישה כאילו אבא שלי מסתכל אליי, אל תגידו לי זה אנושי, זה בסדר, אוננות זה בסדר... זה לפני החתונה או לפני קשר קבוע לא, מאיפה שאני באה.
כאילו הילדה התמימה שהוא הכיר שהוא היה פה זאתי שאפילו הייתה בתולת שפתיים, כבר חצי שנה אחרי שהוא לא פה השתנתה לגמרי ועכשיו לא רק שעבר לא בתולת שפתיים אלא לגמרי לא בתולה... אני יודעת, זה אנושי לעשות אתזה, אל תגידו לי אתזה כי אני יודעת.
נכון, יכול להיות שהוא מבין אותי... אבל זה לא יוצא לי מהראש שאני יודעת שהוא מסתכל עליי מלמעלה כשאני שוכבת עם חבר שלי...
איך להעלים את המחשבה הזאת?, אני יודעת שזה הכל בראש, חשבתי שזה יעבור אבל זה פשוט לא עובר לי...