לבד יותר מדי ותמיד שוכחים אותי, איך להתמודד?

אני סובלת.
קודם כל כן אני סובלת אף פעם לא ממש התרכזתי או שמתי לב לזה אבל כל החיים אני לבד
נגיד מהצד של המשפחה אבא שלי היה אלכוהליסט לא סתם אלא ממש מכור שהיה לפעמים מרביץ/מקלל/משפיל
וכל מיני אבל עם השנים למדתי לא לשים לזה לב כלכך אמא שלי פשוט לא מכוונה רעה אבל באמת אין לה זמן
ההורים שלי התגרשו אחרי יותר מ20 שנה ביחד
אחרי שהוא הרביץ לאמא שלי זה כאילו נמאס לה לגמרי ועכשיו היא עובדת מלא ואחים שלי זה גם כמו לדבר אל קיר
אז מהצד הזה אני לבד
ומהצד של החברים אני באמת לא מחמיאה לעצמי או משהו אבל אני החרה הכי טובה שאפשר לבקש וכן אני יודעת איך זה נשמע מהצד אבל זאת האמת
אני תמיד שמה 110% מעצמי עם כל בנאדם שאני מכירה אם זה להקשיב לעזור לתמוך לקנות להביא לענות לפתור באמת אני עושה הכל בשביל כולם אבל לאט לאט אני מבינה שזה לא הדדי
תמיד כשיש לי משבר אני לא מספרת אני מנסה להתמודד לבד עד שזה בופך להיות ממש ממש גדול ואני כבר חייבת מישהו שיעזור לי או יקשיב לי ורק אז אני מספרת ואני כאילו מקבלת תגובות של
סליחה אני עייפה אפשר שנדבר בפעם אחרת?
ווואיי ממש סליחה חשבתי שאת יושנת בגלל זה לא הזמנתי אותך
ברח לי מהראש להתקשר אלייך לא נורא נכון?
את בסדר כם הדבר הזה שסיפרת לי? את יכולה רק טיפה להזכיר לי?
וזה ממש מעצבן כי למה שאני אתן את כל כולי אם אף אחד לא נותן לי כלום?
אני קבוע בוכה יש לי התקפי חרדה קשה לי לנשום אני ממש מרגישה כאבים בגוף ואני יודעת שזה בגלל כל הדברים שעוברים עליי
ואני צריכה לבכות בשקט כשאין אף אחד בבית ותוך 5 דקות לצאת מהבית מאופרת מתוקתקת מסודרת להיראות מושלמת חזקה ולהיות בשביל כולם בכל דבר
אבל כאילו באמת מה אני אוויר? תמיד שוכחים אותי או שלא מזימינים אותי לא דואגים לי אין לי כסף לא ברמה של ילדה מפונקת של אימוש לא קנתה לי אייפון 6 פלוס אז אני בוכה
אלא ברמה של יש לי אייפון 4 יד שלישית אני קניתי בגדים פעם אחרונה בלי להגזים נשבעת אולי בתחילת קיץ שעבר ותמיד אני לוקחת משכנים/חברות של אמא ותמיד אני צריכה להיראות כאילו לא חסר לי כלום ואין לי כסף ליציאות אז אני עובדת ואני אף פעם לא יהיה כמו כולם כי אני יודעת שכולם שווים משהו שייזכרו אותם שיזמינו אותם שיעשו בשבילם הכל ואני מאלה שהם אוויר שדורכים עליהם שלא זוכרים אותם שנגיד פותחים את הספר מחזור וצריך להסתכל שנייה בשביל להיזכר מי זאת ובאיזה כיתה היא הייתה
שאפילו המורה שלי בטיול שנתי חילקה לנו חולצות כאלה אתם יודעים שכתוב עליהם משפטים כמו אמרו לנו לא להביא דברים יקרים אבל בכל זאת באנו
והיא סיימה לחלק לכולם וניגשתי אליה בסוף ואמרתי לה
תגידי למה לא קיבלתי חולצה? אויש סליחה מצוקה שכחתי להזמין לך לא נורא תהיי עם הבגדים שלך
ואני הייתי היחידה בטיול שיוצאת דופן
וזה תמיד היה ככה יש לי עוד 1000 מקרים כאלה שאני יכולה לספר אני כלכך לבד וכלכך רע לי מה אני עושה??