אני מפחדת לגלות שאני לא נמשכת לבנים

שלום אני בת 15.ככה..יש מישהי שמעסיקה אותי כבר שנתיים.היינו חברות ממש טובות ואז הקשר פשוט התנתק.אני חושבת עלייה הרבה..אבל אני ממש ממש מבולבלת.אני זוכרת ששמעתי על המושג לסבית..ידעתי מה זה.אבל אף פעם לא החשבתי את עצמי אחת.אני רועדת בזמן שאני כותבת את זה כי אני ממש מפחדת..קרה לי כבר שהסתכלתי על בן ודמיינתי אותנו ביחד.אני זוכרת גם שהיה בן שחיבבתי (כמה למעשה..למרות שאני לא ממש בטוחה מה זה לחבב מישהו..ממש לא בטוחה!) ובאותה תקופה גם חלמתי שאנחנו מתנשקים. כשאותה ילדה שדיברתי עלייה אהבה מישהו אחר או חפרה על מישהו אחר זה לא הפריע לי בכלל!היינו רבות המון ואני חושבת שזה יצר מן קשר תחרותיות כזה..מאז אני רוצה אותה כל הזמן לידי אבל זה מרגיש לי כאילו שזה רק כדי שאני אוכל להראות לה שאני יותר טובה ממנה(נשמע נוראא אני יודעת..).הייתי קוראת מנגות על בן ובת (די סוטות) וזה הדליק אותי ואז התחלתי לקרוא על הומואים..בן ובן וזה הדליק אותי באותה מידה.בזמן האחרון המצב החמיר..אני רק רואה בת וכבר נהיה לי קשה לנשום.כמו התקף חרדה כזה(ויש לי ocd אם זה עוזר לכם להבין משהו)..לאחרונה אני מרגישה יותר מבולבלת מתמיד (יותר פיזית מרגשית)..אבל בשורה התחתונה אני ממש ממש לא רוצה להיות לסבית או אפילו בי.בנוסף..אני אוהבת ריח של בנים אני מעדיפה לשמוע שירים שבהם בן שר ולא בת וכבר קרה לי שאני מרגישה פרפרים בבטן מבן (למרות שלא הרבה)..תמיד כשאני מדמיינת איזה תרחיש מהאגדות (משהו מפגר כמו להתקל במישהו ואיך שהמבטים שלנו נפגשים) זה בן..וכשאני חושבת על העתיד שלי אני ממש רוצה להתחתן עם בן ולהקים משפחה..כמו כולם..ומצד שני עד שאני כבר מצליחה להרגיע את עצמי אני מתחילה לחשוב שאולי אני בהכחשה כי אני לא מצליחה לפענח מה אני מרגישה.לפעמים בא לי לסחוט את המוח שלי ולהחזיר אותו ריק..ודבר אחרון..בזמן האחרון לא ממש יצא לי להמשך לבנים..ויותר לבנות..למרות שזה גורם לי להרגיש לא בנוח..אני מסתובבת רק עם בנות (וגם הייתי בבית ספר דתי עד כיתה ג׳) ואני רוצה להסתובב עם בנים אבל מפחדת לגלות שאני לא נמשכת לזה (כן אני יודעת לא יודעים עד שלא מנסים) אז בקיצור (חחח אוקיי קצר זה כבר לא) בבקשה תעזרו לי