נמאס לי מהחיים האלו... אני כבר ממש מוטשת

היי, אני מתכוונת לספר סיפור ממש כואב, שעובר עליי בכל יום וגורם לי לכאב נפשי ממש חזק..
גדלתי עם אמא חד הורית, שנפטרה..
כרגע אני גרה עם סבתא שלי ואחי בן ה18. אני לא מסוגלת פשוט לחיות איתם! אני סובלת אותם כבר במשך ארבעה שנים! זה נראה כאילו הם משתפים פעולה כדי שיהיה לי רע! בבקשה, אם אין לכם שום דבר אחר להגיד חוץ מ"יש אנשים אם בעיות גדולות יותר משלך.", אז אל תמשיכו לקרוא.
כל יום שעובר אני חווה כאב פיזי ונפשי.
אני ילדה מקובלת, מוקפת בידידים וחברות 24/7, אבל לאף אחד אין בעיה כמו שלי ואף אחד לא באמת מבין או עוזר לי... תמיד אומרים לי להודות על מה שיש לי, ולהסתכל על חצי הכוס המלאה... אני עשיתי את זה כל יום במשך 4 שנים וכבר הגיעו מים עד נפש. כל פעם שאני רבה עם סבתא שלי או סתם מתווכחת, היא פשוט מתחילה לצעוק בקולי קולות ולהתנהג כמו מטורפת, וכמובן שאי אפשר לדבר בשקט עם בן אדם שלא מקשיב לך, אז אני מתחילה לצעוק גם וישר אח שלי מתערב, מתחיל לקלל, להכאיב... הוא כל הזמן קורא לי כלבה, זונה... המילים האלו לא כל כך פוגעות בי כי אני יודעת מי אני ומה אני באמת.. אבל הכי מכאיב שהוא מאחל לי למות. כשהוא רב איתה, אז כמובן שלי אסור להתערב, והיא גם מתחילה לקלל אותו. אבל כל פעם שלמשל הוא לא בבית ואנחנו רבות, היא מתקשרת אליו למרות שהיא יודעת שהוא יעשה לי דברים איומים אחרי זה. באמת שלא חסר לי בחיים, אני מודה על אוכל שהיא מגישה כל יום, על זה שהיא מגדלת אותי, דואגת לי לבגדים, כסף ליציאות, מרשה לי לטייל עד שעות מאוחרות. אני מודעת להכול, ואני בחיים לא שוכחת לה את זה. אבל פשוט כואב לי שהם ככה גורמים לי לסבול... הם צועקים עליי, מכים אותי... לא נעים לי להתלונתן, כי בכל זאת היא נתנה לי הכול, אבל אני לא יכולה לסבול כל יום את הצעקות, הקללות, והכאב הפיזי הזה... קשה לי כבר להתמודד עם הכול, לשאת את זה על הכתפיים שלי. גם אחרי שהיא מתעצבנת אז כואב לה הכול והיא מתחילה לשתות כדורים וזה נותן לי הרגשה ממש מגעילה, כאילו אני גורמת לה לסבול... אני תמיד מסתכלת על דברים מהצד שלה אבל זה לא נראה שהם מסתכלים על דברים מהצד שלי... אני לא מקבלת תשומת לב בבית, בכלל... רק צעקות ומכות..
איך אני יכולה להתמודד עם זה? אני כבר ממש מוטשת.. אני רוצה פשוט להיעלם כבר מהעולם הזה.. בבקשה עזרה? וסליחה מראש על הצורה המבולגן שהכול רשום, ועל החפירה..