אופשזתי במחלקה פסיכיאטרית, ואני לא מצליחה להשתחרר מהחווה הנוראית הזאת!

הי.
אני בת 17.
אני לא יודעת אם היה משו ספציפי שהכניס אותי לדיכאון אולי פשוט רצף של דברים ...
שגררו אחריהם עוד ועוד .
וככה מילדה מוקפת חברות .לא מעוררת בעיות .ולא מחפשת להסתבך .
מצאתי את עצמי עושה אין סוף טעיות שדרדרו את המצב הנפשי שלי .
במשך שנתים סחבתי בשקט את הדיכאון של עצמי .
ניתקתי קשר עם כולם.
לא יצאתי מהבית .
ולבית ספר הייתי מגיעה כשהתחשק לי לקום מהמיטה .
זה היה די פשוט שאי אפשר להמשיך ככה לנצח .
ליפני כמה חודשים הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר להחניק את זה .
דברים קיבלו ביטוי הייתי נעלמת מהבית יושבת שעות בשום מקום עושה שטויות נפגשת עם אנשים מפוקפקים .מזריקה סמים .לא חוזרת לבית או חוזרת מאוחר מאוד .
ההורים שלי התחילו לקלוט שהילדה המושלמת שלהם קצת חורקת.
הסתובבתי במקומות לא טובים עם אנשים לא טובים הרבה יותר .עשיתי דברים נואשים .
הייתי במצוקה .ולא ידעתי מה אני רוצה בכלל .
חתכתי את עצמי בידים .
שתיתי אלכוהל בכמויות .
שהפכו אותי למסטולית 24/7.
רציתי לצאת מי זה .ול את מעצמי ולחזור להיות בסדר וכבר לא ידעתי איך .
ערב אחד שלא חזרתי והתנתק לי הפון .
אימא שלי גילת איזה מחברת שרשמתי בה משו לעצמי !בלי שום כוונה שהיא תימצא את זה או תיקרא. ואפשר לאו מר שהיו שם ביטויים אובדניים.
כי בהחלט זאת היית ניראת לי אופציה רק שלא באמת חשבתי לעשות את זה .
באותו ערב היא הזמינה לי משטרה כי חשבה שנעלמתי כי אני רוצה לפגוע בעצמי ...וגם ראתה פיתאום את החתכים בידיים.
בכל אופן זה היה הרגע שבו ההורים שלי קלטו שמשו איתי ממש לא בסדר .
הם הפגישו אותי עם פסיכיאטר .שהכניס אותי למחלקה פסיכיאטרית .
הייתי שם שלוש שבועות ואני לא מצליחה להשתחרר מהחווה הנוראית הזאת ! זה אולי הדבר הכי רע שקרה לי .
אפילו עכשו קשה לי לכתוב על מה שעברתי שם .
בכלל לא האמנתי שזה קורה לי .
קשירות.זריקות .יחס משפיל .חוסר אונים.חוסר אמון.
אני כותבת את זה ותוך כדי בוכה .
מהרגע בראישון זה היה רע ולקח לי שלוש שבועות להסביר את זה להורים שלי .
ואני לא מצליחה לסלוח להם על שהכניסו אותי לכזה מקום שחוץ מטרואומות לא נתן לי כלום.
אני ככ מתוסכלת .
מיואש ת.
ואבודה .
אני מפחדת לאו מר את זה בכלל .
כדי לא למצא את עצמי במקום הנוראי הזה .
סליחה שחפרתי .