לא מסתדרת בבית ומתה לעזוב אותו אבל אין לי כסף.. איך פותרים את זה?

ממש קשה לי בבית, אני מתה לעזוב אותו ולגור לבד, אבל אין לי כסף. אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה להישאר בבית הזה אפילו עוד שניה.
קשה לי.
הבעיה העיקרית שלי היא אמא שלי. אני ממש לא מסתדרת איתה בלשון המעטה. וזה כבר שנים.
יש בי כעס עצום עליה, רגשות ומשקעים של שנים. זה מתחיל בזה שאני לא זוכרת אותה אף פעם מתפקדת כאמא. לא רק שהיא לא דואגת לתחזוקה הבסיסית של הבית, היא גם מבלגנת ומלכלכת ולא טורחת לנקות אחריה. אבא שלי עושה הכל בבית. כביסה, ניקיון, בישול... כשמתחשק לה היא מבשלת והופכת את המטבח ומשאירה אחריה בלאגן ולכלוך עצום שאנחנו צריכים לנקות. היא בן אדם מבולגן בטירוף. פותחת דברים ולא סוגרת, מוציאה דברים ומשאירה אותם איפשהו. היא אחראית לרוב הבלאגן בבית. שלא לדבר על החדר שלה שנראה כמו מחסן גרוטאות. חוץ מזה היא עסוקה בלקנות כל הזמן דברים חסרי תועלת בכמויות מסחריות ולתקוע אותם בבית ולאף אחד אסור לגעת בהם.
כשהייתי קטנה היא היתה מתייחסת אליי בצורה שתלטנית, נתקפת בהתפרצויות זעם וצורחת עלינו בלי שליטה. היא מחזיקה מעצמה אישה חינוכית, אמא חמה ואוהבת ומכילה. וזה מתבטא בחפירות שלה כלפינו שמנסות להוציא ממנו את ׳האמת׳ על מה שעובר עלינו. זה רק גרם לי להסתגר כלפיה יותר. היא היתה משפילה אותי בתור ילדה, והיא אפילו לא הבינה את זה. היא בטוחה שהיא האמא הכי טובה בעולם ולא מוכנה לשמוע שום ביקורת על ההתנהלות שלה.
אני לא יכולה לחיות איתה. פעם היה אכפת לי מהמצב של הבית והייתי מנסה להשקיע בו, לסדר, לנקות, שיהיה קצת יותר בית. אבל תוך חמש דקות הכל היה חוזר למצב הקודם ויותר גרוע שפשוט התייאשתי. הרמתי ידיים והחלטתי פשוט לשרוד ולחכות שיהיה לי אפשרות לגור לבד. הבעיה שהאפשרות הזאת הולכת ומתרחקת, ואני כבר לא שורדת. אני לא מסוגלת לתקשר עם אמא שלי, וכל כמה ימים יש בינינו פיצוץ חדש שאחריו אנחנו לא מדברות. האמת שממש נח לי לא לדבר איתה, הבעיה מתחילה כשאני מבקשת מאבא שלי כסף לקנות אוכל או דברים שאני צריכה, ואז הוא מכריח אותי להשלים עם אמא שלי, מה שאומר להתרפס מולה, לרדת על הברכיים ולבקש מחילה, ולהבטיח לעמוד בדרישות שלה וב׳כללים של הבית׳ המחורבן הזה, שכוללות בעיקר לנקות את החרא שהיא אחראית לרובו. הבעיה שאני לא מוכנה לזה. כרגע אני באמת לא נוקפת אצבע בבית, אין לי כח פיזית ונפשית. ולכאורה אני רק באה בדרישות להורים שלי, אבל באמת שאני מנסה לבקש כמה שפחות. עד לפני תקופה עבדתי ואז באמת מימנתי את עצמי כמעט בהכל, אבל פוטרתי ועכשיו אין לי כסף בכלל ואני חייבת לבקש אוכל, נסיעות ודברים בסיסיים. אני רוצה למצוא עבודה ולהרוויח מספיק כסף בשביל להיות עצמאית ולהפסיק להיות תלויה בהורים שלי, אבל זה יקח לפחות כמה חודשים עד שנה ואני לא יודעת איך לשרוד את הזמן הזה.
אני לא רואה פיתרון באופק ולא יודעת בעצם מה אני רוצה חוץ מלפרוק.
אני צריכה לציין שאני מאוד גאה וקנאית לפרטיות שלי מה שמקשה עלי להתרפס מול אמא שלי ולשחק אותה שהכל בסדר, ומפריע לי לגור בשותפות או אצל קרובי משפחה או מכרים.