מרגישה מאוד לבד ושאף אחד לא אוהב אותי באמת

היי..אני אתחיל מיזה שאני בת 17 וחצי ולפני חצי שנה איבדתי את אמא שלי ממחלת הסרטן..אז מוסיף לקושי הגדול..בכל אופן..אני חייבת להגיד שאני מרגישה מאוד לבד מאז המוות של אמא שלי.יש לי משפחה מדהימה אך עם זאת אני ואבא שלי רבים המון..על כל דבר אפשרי והרבה בגלל שאני מרגישה שמאז שאמא שלי נפטרה אני הופכת לאמא בעצמי.שלכשלעצמו אין לי שום בעיה עם זה אך נמאס לי מלהיות מנקה של כולם ושהרבה הרבה נופל עלי ושילדה בת 17 אני ממש לא מרגישה..אני בן אדם שמשדר המון חוזק וצחוק אבל הבעיה שמבפנים זה לא ככה..אני מחפשת המון תשומת לב מכולם עד כדי כך שאני יוצאת חסרת טאקט למרות שאני מודעת לכאילו חוסר טאקט והכל כדי למשוך תשומת לב..אני כל כך רוצה שמישהו יבין אותי באמת ופשוט יאהב אותי באמת אהבה כנה ואמיתית וללא שום אינטרסים..אבל אני פשוט לא מאמינה שזה קיים..כי אמא זאת אהבה יחידה אמיתית וכנה ללא שום אינטרסים..אני גם מרגישה כל כך לבד כי באמת שאף אחד לא מבין מה עבר עלי בתקופה שאמא שלי חלתה ואף אחד גם לא יודע מה עובר עלי עכשיו.כי אני פשוט אדון לעצמי ..אמא שלי ידעה עלי הכל ..הבעיה שגם אין לי עם מי לדבר.הייתי פעם חברה בפורום אבל זאת הייתה בריחה מושלמת..היועצת שלי בחופשת לידה.אחותי מורה עכשיו ולא רוצה להטריד אותה.לאחי יש חברה אז פחות אני מנסה לדבר איתו כי הוא הרבה איתה.אבא שלי אנחנו רבים המון וגם אני לא פתוחה איתו רגשית.אחי הגדול רציני מדי וחברה הכי טובה שלי מאורסת שרוב הזמן לחוצה.אז נשארתי לבד.וכשאני אומרת לבד זאת פשוט הרגשה..כי חברים יש לי המון אבל הם פשוט לא אמיתיים כולם באמת..ואין מה לעשות..אני פשוט קוראת אנשים ושמה לב לאיך הם מתנהגים אלי ולמה וזה מוסיף המון..בנוסף המשפחה של אמא שלי לא מוסיפה המון ומקשה עלי.במיוחד אחותה שמוציאה אותי כל פעם בדרך אחרת ומלכלכת עלי רק כי אני לא בקשר איתה..והאמת? אני לא מעניינת אותה..תמיד רבנו.היא מחפשת את אמא שלי בי וזהו..וחבר? אני רוצה אבל אני דתיה ומקובל להתחתן תוך זמן קצר ..ואני לא רוצה להתחתן עכשיו..מקווה שמישהו יבין אותי בעולם הזה ..כי אני מרגישה מוצפת בלבד של עצמי..כי באמת שאף אחד לא מבין אותי..אני משדרת משהו אחר לחלוטין.