התנהגות והאופי של הכלב גורמים לי לסלוד מכלבים, יש לזה פתרון?

קודם כל אציין - מי שלא מבין בדילמה ובקושי שלא יטרח להגיב.

הכרתי והתחתנתי עם בן זוג שיש לו כלב גדול. בהתחלה הכלב היה ׳ציפור חופשי׳: היה הולך לטייל לבד וחוזר לבד ואוכל אוכל, ככה שנתיים שלוש שנים.

אחרי שהבנתי שהבן זוג דאז חבר היה מטפל בו ביד חופשית הערתי ואף רבתי איתו שאם לא יכול לטפל בו שימצא לו בית - אז הוא סרב. הכלב היה ממש סכנה מהלכת בכביש. אחרי וויכוחים הוא לקח את העיצות והתחיל להוא אותו וכן לקנות לו אוכל של כלבים, כל זה הושג בריב ממש... שידאג לכלב כי כל פעם שהכלב היה מטייל לבד היה רץ בכביש חופשי, מרתיעה במראהו אנשים, רב עם כלבים, ממש שונא כלבים כי הוא דומננטי מאוד (דומה לרועה גרמני במראה שלו), אוכל מפח, והיא פעמים שהיה חוזר פצוע ומותש ובקושי זז.

אז אחרי חודשיים ואף שנים הכלב היה יוצא עם הבן זוג והכל חזר כמו שאמור להיות: כלב קשור ברצועה בטיול ואוכל בריא.

אחרי החתונה שגרנו ביחד פתאום אני מגלה שהכלב לא קל ממש: נובח כי הריח או שמע אנשים, הייתי אז עם תינוקת וכל נביחה הייתה מקפיצה אותה... זה עשה לי טראומה כי כאחת שאוהבת בית עם חיית מחמד כלב כזה ממש לא הייתי בוחרת.
פעם יצאתי עם הכלב שנה שלמה אחרי הלידה והוא הפיל אותי וכמעט נפלתי עם הראש על איזה אבן כי עמדתי עם הכלב על איזה צוק תלול והכלב ראה כלב אחר ומשך אותי בחוזקה.
לפני שהתחתנתי הצעתי לבן זוגי מימון לאילוף, אבל הוא סרב, עכשיו אחרי 7 שנים אני עומדת להיות אמא ופוחדת ממה שיהיה, שינבח והתינוקת שוב תתעורר עם חוסר שינה. אולי הכלב מבוגר אבל לא השתנה בו כלב באופי.
אני נסיתי ליצור איתו קשר, לטפל בו, לסרק, להוציא, לקנות לו דברים של כלבים אבל - לא!!! זה לא הכלב שחלמתי ככלב משפחתי. אני סבלתי מההתנהגות שלו מהרגע שהפכנו לחברים.
עכשיו המחשבה זה - להתגרש, כי אני לא רוצה לטפל בכלב שיודע בוודאות שהוא עושה משהו שאסור לו - והוא מודע כי שמסתכלים עליו מיד הוא משפיל מבט... דוגמא: אנחנו בסלון, הוא שוכב מתחת לשולחן ופתאום נובח ככה פתאום, ואנחנו והילדים ישר נבהלים והוא מה עושה - אוסף את הזנב שלו ומנסה להראות פחד (לא שעושים לו משהו), אבל זה פשוט סיוט.

כל חיי חלמתי משפחה עם כלב, אבל כמו שיש אנשים לא נוחים מסתבר שיש כלבים שלא נוחים.
הכלב מאולף בסיסי, יודע לא לעשות צריכים בבית, גם שלא יוצא פעמיים ביום היא יודע להתאפק.
אם היה לנו בית עם חצר רחב ומגודר אולי אפשר היה לסבול אותו, אבל המצב שלנו לא מאפשר, ועוד שאני בהיריון וצריכה לטפל ועוד תינוקת זה קשה מנשוא.
אחרי הרבה זמן הבן זוג התרצה והחליט למסור, עכשיו השאלה היא - מי יקח אותו?!! לסבול אותו ושבבית המצב יהיה עכור כי אין מה לעשות ולעבור את הסיוט הזה של להרדים תינוקת שוב ושוב ולבכות על זה שאני בקושי ישנה בגלל הנביחות שלו כי הכלב בתוך הבית?!!

הבן זוג עובד 11 שעות אז כך שהוא יוצא רק פעם אחת.
ואני חוששת מזה שאני אצטרך לעבור את הסיוט הזה של להרדים תינוקת אחרי שעמלתי ולהרגים אותה.... שלא לדבר על נקישות בדלת, אנשים לא יכולים לבוא או לדפוק כי הוא פשוט נובח.
לא ידעתי שזה כזה סיוט עם כלב. הצלתי כמה פעמים גורים קטנים ומצאתי להם טיפול, עכשיו אני מפחדת להסתכל או לנסות להתקרב לכלבים, פשוט הכלב שיש לנו (שלא אני בחרתי כי הוא מאוד גדול ולפי הרישיון אסור להוציא כלב כזה לטיייל רק מי שמתאים מבחינה פיזית) גרם לי להתרחקות מכלבים :(

לא יודעת אם תהיה עיצה או עזרה - אבל מקווה שלכתוב יהיה מועיל ואוכל למצוא אישהוא פיתרון ממישהו שהתנסה בבעיות שכאלו (רק לציין שהוא כלב חכם והוא ממש קשה לאילוף, הוא עושה מה שנוח לו).