בתיסבוך על החיים האלו, לא הולך לי כלום נמאס לי. בבקשה שיפסק!

אני בן 20 עכשיו לא הולך לי כלום ואני משתגע מזה
הכול התחיל מאז שהתגייסתי לצבא ומאז הכול שחור בצבא ההיתי קרבי במשך תקופה ארוכה אך בגלל שזה קורס קיבלנו רק 340 שקל שרק אותם היה הולך לי על הטלפון הקודם ודברים בסיסים עכשיו בצבא היה לי קשה מאוד מההתחלה ידעתי שזה או קרבי או כלום דווקא ההיתי תותח בהכול אבל מה שהיה שובר אותי זה השעות תש והדברים מסביב לכולם היה טלפון רק לי לא היה במשך יותר מחצי שנה כולם מדברים עם החברים עם המשפחה משחקים נהנים קצת יוצאים מהשגרה ואני ההיתי בלי טלפון וההיתי נשבר ההיתי מבקש מדי פעם שיחות אבל זה מבאס זה לא כמו טלפון שלך ולכולם היה כסף לגלידות פחיות ולי תמיד לא היה גם בשעת שקם שכולם חיכו ווהמצב הכלכלי בבית ושלי לא איפשר לי כלום בנוסף יש לי הפרעות אכילה אני לא מפונק והכול אבל בצבא הרזתי 10 קילו וגם ככה אני תת משקל אבל אפחד לא יודע מזה ישלי בעיה אני לא יכול לאכול מצלחות וסכום שלא חד פעמי וזה גם בבית אני מדמיין דברים פסכים בראש ואם אני אוכל אני אחרי זה מקיא אבל בחיים לא אמרתי את זה לאף אחד רק דברים סגורים שבאים עם האריזה אטומה שאני רואה שפותחים אני יכול לאכול וזה היה מאוד קשה בצבא ההיתי מגיע לימים בלי לאכול ואפחד לא היה יודע ההיתי פשוט זורק את מה שיש באוכל וגם בשתיה אני אותו דבר אז בקושי ההיתי שותה עכשיו ההיתי גם בעיתי טיפה זה לא נקרא אפילו בעיתי תופסים אותי נרדם לא מתעורר וזה ונשפטתי כמה פעמים יצא לי לסגור 2 28 בטירונות שזה שבר אותי ועוד בלי טלפון לבד בחדר כמו איזה מסכן הצבא שבר אותי נפשית ההיתי שם כמה ימים ללא אוכל לא עושה כלום יותר גרוע מצינוק אבל למי היה אכפת כולם חושבים שאני ילד טמבל עד שההיתי יוצר הבית עוד יותר ההיתי מתבאס ההיתי חוזר וכבר לא מכיר כמעט תחברי ילדות שלי שכחו אותי וגם אם ההינו יוצאים לא היה לי כסף ליציאות לא אוטו לא כלום ולכולם יש כסף המצב הכלכלי בבית לא טוב הדלתות שבורות יעוד הרבה דברים שעדיף שאני לא יפרט לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי השתגעתי ואני בנאדם חברותי שכול היום עם חברים אבל המצב לא איפשר לי אז גם ההיתי מתבאס לחזור הבית אני גר בבית לבד עם אבא והוא נכה חי ממשכורת של 5 אלף שהולכים על חובות מים חשמל וכו... ואני בנאדם מאוד מאוד סודי בחיים לא מספר לאפחד על כלום לא מדבר מראה בחוץ ביטחון כיאלו ישלי הכול אבל זה מזויף אבל מה לעשות ככה זה בחברה שלנו לא אוהבים תחלש רציתי ללכת למשקית תש אבל אני לא אוהב לספר לאנשים במיוחד לפתוח על עצמי ולספר על הכול למישהי שאני לא מכיר אני שבור נפשית עבר הזמן ונכנסתי לדיכאון קשה אפילו מחשבות אובדניות אבל לא יכולתי לספר לאפחד בסוף יום אחד הכרתי מישהי שראיתי אותה אמרתי אני חייב להיות איתה התחלנו תקשר והתחלתי לאוהב אותה אבל גם את זה הצבא הרס ים היציאות ולא יכלתי לקחת אותנ למקומות לבלות כלום איזה בחורה תרצה קשר כזה הגעתי למצב שאני עריק ברחתי חיפשתי עבודה התחלתי טיפה להסתדר היום אנחנו חברים8 חודש ואני עריק עדין לא יכולתי לוותר עליה בשביל הצבא היא הדבר היחידי שנתן לי תקווה חיוך רגש ואהבה מה שלא היה לי עכשיו ועד היום לא הבאתי אותה הבית מבושה כמה שאומרים היא תאהב אותך איך שאתה וזה אבל היא לא כמה היא יכולה לסבול בשבילי ואני לא אוהב להיות אחד שמרחמים אליו אם זה ככה אני מתרחק עבר הזמןאני איתה והגענו לשלב של הסקס ומרוב שאני ילד מנחוס וילד בלי תועלת בחיים האלו הגענו לסקס אבל לא עומד לי אני יודע מה זה יש לי חרדת ביצוע אבל כול מה שאני מנעשה אני חושב על מתי הוא יעמוד מתי יעמוד ואני לחוץ ככה שלא עומד רציתי ללכת לרופא אבל אי אפשר למה אני עריק היום אני כבר שבור אין לי כבר מה לעשות עם החיים המסריחים האלו כול יום אני מבקש מאלוהים שיקח אותם אין לי למה להמשיך פה אין לי כבר כלום בחיים אנשים סתם חושבים שברחתי מהצבא אבל לא יודעים למה באמת ועוד יש עוד דברים אבל מרוב שהכול חרא אני לא יודע כבר כמה לכתוב אפשר גם ספר אני עומד להסגיר את עצמי לכלא הצבאי אבל אני יודע מה אני הולך לסבול לא לאכול במשך כמה חודשים ובוקשי לישון למההאני לא מצליח לישון ככה אז זה החיים הדפוקים שלי בערך לא מאמין שמישהו יקרא את זה ויהיה אכפת לו סתם ההיתי צריך כבר לפרוק ושלא ידעו מי אני