אין לי לאן ללכת-איך אפשר להצליח בחיים הקשים האלה ללא עזרה?

אז ככה, אני בת 19 לקראת גיוס.
תמיד לא הסתדרתי עם אמא שלי וכל שנה זה נהיה יותר ויותר גרוע. לעומת זאת עם אחותי הגדולה היחסים ביניהן מדהימים.
לא משנה מה אגיד או לא אגיד, אעשה או לא אעשה, היא תמיד תחשוב את הנורא ביותר עליי!
שאני רעה, חסרת רגשות, לא מתחשבת, לא דואגת, אגואיסטית ומה לא?!
כל ריב הכי קטן היא דואגת להוציא מטענים מהעבר שלא קשורים לריב בכלל, ודואגת למשוך את זה לתקופה של לפחות שבוע. גם כשהייתי עונה לה בצורה נכונה, אומרת לה דברים שהם נכונים והיא לא באמת יודעת איך לענות עליהם אז היא כמובן מתחמקת ויוצאת בהצהרות של אני עבדתי קשה לפרנס אותך ולדאוג לך..ומה זה קשור בכלל על הנושא שאנחנו משברים עליו? מה?
כמובן שריב עם אחותי לא יכול להחזיק יותר מרבע שעה ואז היא ישר עוטפת אותה בחום ואהבה. אם אני לדוגמה בוכה ומסתגרת אז מבחינתה זה פוזות ולא מעט פעמים היא אמרה לי שזה לא מזיז לה שאני בוכה ושמצידה אני אמשיך. עם השנים נהייתי אדם יותר ויותר סגור...
לא משתפת במה שעובר עליי בבית, מה שעובר עליי מבפנים. היום אני כבר לא עונה לה, לא מתייחסת למה שהיא אומרת, כי לא משנה אם אומר לה משהו אז היא תמיד מבטלת את זה, לא מקשיבה, אז למה המאמצים להסביר לה. שלא נדבר על זה שהיא ואחותי ביחד תמיד נגדי, ואני לבד חסרת אונים מול שתיהן. גם כשיש שבוע נגיד שהכל בסדר, והיא רוצה פתאום שנעשה משהו ביחד, שזה כמעט ולא קורה, אני לא מסוגלת, אני מפחדת ממנה, מפחדת לשתף אותה בכל דבר בכלל שאני יודעת שהיא יכולה לעוות כל דבר כנגדי ולפגוע בי.
מגיל 12 היא אומרת לי שהיא תחזיק אותי בבית עד גיל 18 ואז היא תסלק אותי מהבית ובזמן האחרון היא קרה לא מעט פעמים שהיא כמעט והעיפה אותי מהבית, הדבר היחידי שמנע ממנה לעשות זאת זה מה יגידו השכנים ומה יגידו החברות שלה. לדוגמה עכשיו, הריב האחרון, היה על זה שהיא בקשה ממני לנקות חלק בבית עם חומר ניקוי מסוים ולא מצאתי אותו בבית, התקשרתי אליה והיא לא ענתה אז ניקיתי עם חומר אחר. ולא יכולתי לחכות עוד הרבה כי הייתי צריכה להתארגן ולצאת לעבודה. ואז עד שהיא סוף סוף ענתה ואני כבר בדרך לעבודה, הסברתי לה מה קרה והיא התחילה לצרוח עליי בטלפון, למרות שאמרתי לה שאין בעיה שאנקה שוב, והיא המשיכה אז ניתקתי..לא מסוגלת להתמודד עם זה.
במצבים כאלה אני מסתגרת, מתה מפחד ממנה, והיא חייבת לקחת את זה לרמה אחרת לגמרי, שוב שאני אצא מהבית, שוב היא מתחילה עם הדרמה והפעם עניתי לה בהודעות שהיא מגזימה, ואנקה אבל היא לא צריכה לצרוח עליי. והיא ממשיכה עם זה שאני אגואיסטית, שאני מעולם לא מתחשבת בה, לא עוזרת , ואיך שהוא מעניין אני זו שתמיד עשתה את רוב המטלות בבית אבל איכשהו אחותי זוכה לכל הקרדיט! אני כבר מכירה את ההתנהגות שלה, איך שהוא היא חייבת לצאת המסכנה בכל הסיפור, אני זו שלא עניתי לה ונתתי לה להגיע למצב של ויכוח והיא חייבת כאילו לבכות, ומעניין בידיוק כואב היום שוב ברגל, וכשאני באה לעזור היא לא רוצה פתאום. אני זו ששונאת אותה פתאום . אז זהו שלא, פשוט חשה סלידה עמוקה ממנה, פחד ממנה, רתיעה ממנה. העניין זה שאין לי משפחה ואין לי לאן ללכת, מה אני עושה?! לאן אני יכולה ללכת? בקושי יש לי כסף להסתדר בחיים. מה אעשה בזמן הצבא ועוד יותר חשוב מה אעשה אחרי הצבא?! איך אפשר להצליח בחיים הקשים האלה ללא עזרה?