היי שלום
לפני שאתחיל לפרט, חשוב לי לומר שגם באופן אנונימי קשה לי לכתוב כך על עצמי, לא בכוונתי שתוכן השאלה יתקבל כמעין שיבוח עצמי או כהתנשאות.
מיום ליום אני מרגישה על עצמי ואת עצמי מתבגרת, אם אלה סיטואציות ואם אלה דברים קטנים שפתאום אני מבינה אותם יותר ואחרת.
לא אכחיש ששמעתי המון בחיי שאני "מאד בוגרת לגילי" "אישה קטנה"
מאד מחמיא לי, מאד מקל עליי שאני מסוגלת להביע את עצמי כמו שצריך, שאני מסוגלת לנהל שיחה מעניינת עם אנשים בוגרים ממני.
אך לכל הסיפור יש גם צד מתסכל, מעיק
מרגישה כלואה בתוך גוף של ילדה בת 14.
יושבת ליד ילדים מהשכבה שלי, מהכיתה שלי ופשוט לא מבינה אותם, לא מצליחה להתחבר וזה הדדי.
צוחקים על דברים שאין בהם עניין, שטותיים.
בלתי אפשרי לנהל איתם שיחות, בלתי אפשרי לספר להם דבר ולצפות לתגובה מעבר ל"הא".
כשאני בקרבת אנשים בוגרים ממני, אני מרגישה שייכת, מעניינת, שיש על מה לדבר, שישנם דברים משותפים.
המצב הוא שאני פוגשת אותם רק במסגרות ולא בקביעות, מחוץ להן אפשרי לומר שאין לי חברה בכלל.
לא בטוחה בכלל מה בדיוק ניסיתי לשאול ואני מקווה שהבנתם את הפוזיציה שאני נמצאת בה.
בכל מקרה, מרגיש טוב לכתוב את כל מה שחשבתי ולשתף אנשים בתקווה שתייעצו לי מה עלי לעשות בכדי להעביר את התסכול, באיזו דרך להתמודד?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025