לא מאמין בקליק ממבט ראשון. אוכל למצוא ככה זוגיות?

קודם כל שלום לכל המייעצים ותודה מראש! מצטער מראש על האורך וההתפלספות, זה פשוט יצא ממני. אולי גם מישהו יוכל לעזור לי.

אז מה הסיפור שלי? אני פשוט לא מאמין בקליק ממבט ראשון. מה זה אומר? זה אומר שקרו לי כבר כמה מקרים שבהם ראיתי מישהי בפעם הראשונה בלימודים / בעבודה וחלפה בראשי המחשבה שהיא נראית כמו הטיפוס שלי ואולי מעניין אותי להכיר אותה.

אדם "נורמלי" כנראה שבאמת יפעל להכיר אותה, ימצא תירוץ כלשהו לדבר איתה ויראה לאן, אם בכלל, זה מתקדם. אבל אני משום מה תמיד העדפתי להמציא לעצמי תירוצים למה לא כדאי לי - מאיפה אני אמציא תירוץ לדבר איתה, איך בכלל אני יכול לקדם את זה מעבר לסתם דיבורים, אני צריך להתרכז בעבודה ועוד ועוד.

ואז מגיעה ההזדמנות. פתאום אנחנו צריכים לעבוד ביחד או שהצלחתי למצוא איזשהו תירוץ לדבר איתה. ופה כבר הביישנות מתחילה להשתלט עליי. אין שום סיכוי שהבחורה תחשוב שאני בעניין שלה, פשוט כי אני כמעט תמיד לא אצליח לדבר איתה על משהו מעבר לעבודה / לימודים. אני פשוט לא מצליח לשדר לה שאני רואה משהו מעבר.

ופה מגיע השלב שאני הכי שונא. אני פשוט מתחיל לחשוב עליה והרבה. לא בתור התאהבות, אלא בתור מחשבה של מה היה קורה אם היינו ביחד. זה מגיע למחשבות ממש מוגזמות על זוגיות. אגב, זה אף פעם לא כולל מחשבות על סקס. בשלב הזה אני כבר פשוט מתייסר. אמנם רק מחשבתית / נפשית כי זה לא משהו שאני משדר כלפי חוץ. בעצם אני מתחיל להתאהב בה הרבה זמן אחרי שהכרתי אותה ומבלי שהיא יודעת על זה כלום.

ועכשיו גם תקועה לי המחשבה שעבר כל כך הרבה זמן, אז כנראה שהיא לא חושבת עליי באותה הצורה. וגם אם היה שלב שבו היא חשבה ככה אז כנראה שכבר עבר לה כי לא הראיתי סימנים של מה אני מרגיש כלפיה.

ועוד מחשבה שתקועה לי עכשיו בראש: איך זה שאני מרגיש אליה משהו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן שלא הרגשתי בהתחלה? זה כאילו מנעתי מעצמי ללכת לפי הלב בהתחלה, אבל עכשיו לכאורה הסקתי מסקנות הגיוניות והכרתי אותה יותר ורק אז אני מרגיש משהו? בעצם הלכתי לפי הראש? ואולי אני סתם מכריח את עצמי במחשבות להרגיש אליה משהו?

אגב, אני דווקא נמשך יותר לטיפוס של הביישניות. מה שגורם לי לאכול את עצמי עוד יותר מבפנים שאולי אני מפספס הזדמנויות שבהן הייתי צריך לקחת את היוזמה.

גם בזוגיות באופן כללי אני חושב שהיא צריכה להתבסס הרבה יותר על אהבה שנבנית עם השנים ולא על תשוקה כי בסוף התשוקה חולפת.

עד עכשיו זה אולי היה נשמע לחלק מכם נורא באוויר ולא ספציפי, אבל התבנית הזאת באמת חזרה על עצמה אצלי כבר כמה פעמים בצורה כזאת או אחרת.

למעשה, אני בדיוק נמצא עכשיו בסוף של תבנית כזאת. יש מישהי מדהימה שחשבתי עליה הרבה זמן והגעתי למסקנה שאני רוצה אותה. אני בדילמה אם להציע לה לצאת אחרי כל כך הרבה זמן שאני מכיר אותה - שנתיים פלוס מינוס. גם אם אציע, זה יבוא משום מקום כזה.

מה לעשות? איך אני יוצא מהלופ הזה? אני אצליח למצוא ככה זוגיות?