לא יודע אם זה אובססיביות כלפייה, אבל זה מטריף...

אני וחברה שלי שבוע הבא 9 חודשים יחד
אנחנו הרבה ביחד אחד עם השני ונהנים בלי סוף
פה ושם מריבות אבל זה עובר, ותמיד יותר אוהבים אחד את השני אחרי משבר קטן
יש לי בעיה קטנה..
כל פעם שהיא יוצאת מהבית, לא משנה לאן, חברה, חברים משפחה לא משנה מה
אני תמיד מרגיש לא טוב עם זה, כאילו מועקה שמציקה
היא לא מדברת עם בנים ותמיד תופסת מרחק שצריך
לא מפחד שהיא תבגוד ולא מפחד שהיא תעשה כלום
אבל משהו כן מציק לי, משהו כן מפריע לי שהיא יוצאת המבית..
אני תמיד מרגיש הרגשה מוזרה ואני לא יודע איך לתאר את זה..
למשל היום, הייתי אצל דודים שלי והייתי לייד הבית שלה, קפצתי להגיד לה שלום ומשם הלכנו לחבר שלי (כל החברים היו אצלו בבית)
בשלב מסויים הייתי צריך ללכת, היא באה איתי החוצה והתחלתי ללוות אותה, ואז היא אמרה שהיא תתקשר לחברה שלה והיא תחזור לאותו חבר שלי
עכשיו, אני לא מפחד שהיא תעשה משהו עם בנים אחרים פשוט... כל הזמן שזה קורה אני פשוט מרגיש בסוג של חרדות
כאילו משהו הולך לקרות לה, הולכים לעשות עליה משהו, לא ידוע מה
כמה שאני מנסה לרמוז לה שזה מפריע לי והכל היא פשוט לא רואה כלום
אני לא מאשים אותה או משהו אבל אני לא ילך אליה ויגיד לה שלא תלך..
גם היא ככה לגבי, שאני יוצא והכל היא גם מרגישה לא בנוח אבל אני משתדל כמה שפחות להיות בחברת בנות וכמה שיותר לתת לה תחושה שהכל בסדר
ושאני רואה שזה באמת לא עוזר אז אני מעדיף לא לצאת ולתת לה להיות רגועה
אבל נחזור אלי שניה, קשה לי להרגיש את זה כל פעם מחדש
לא יודע ממה זה נובע או למה זה קורה לי אבל זה כבר ככה מתחילת הקשר, אני פשוט לא יכול שהיא מחוץ לבית ואני לא ליידה..
שהיא יוצאת לבלות עם חברות אני מרגיש ככה, שהיא יוצאת לעשות ריצות, ימי שישי שאני חוזר לפניה לבית והיא נשארת עוד קצת בחוץ
כאילו אני מרגיש שהולך לקרות משהו מוזר וזה פשוט משגע אותי..
לא ידוע אם באמת יקרה משהו כן.. אבל עדיין.. זה מדכא לפעמים :/
אני לא מתכוון לחתוך איתה שום קטע ולא רוצה להיפרד לא משנה מה..
אני מפחד לבוא ולהגיד לה שאני לא אוהב שהיא ככה בחוץ כי אני לא רוצה להתחיל לחסום לה אפשרויות בחיים
מה אני יכול לעשות כדי להרגיע את המצב? או משהו שיטפל בזה לפחות..
אני כבר אבוד עצות ואני כבר לא יכול להמשיך עם המצב הזה ככה :/

סליחה על החפירה אבל זה באמת משגע אותי..