נמנעת מקשר בכל מחיר. האם אני נורמלית או שיש לי בעיה?

שכבתי פעם ראשונה בגיל 19 עם ידיד שלי. זה קרה פעם אחת. נשארנו ידידים גם אחרי זה. לאחר מכן היו עוד כמה, כל פעם הייתי שוכבת איתם פעם אחת ונעלמת. הגברים לא היו מבינים למה ולי לא היה הסבר. אני לא זוכרת חווייות אלא רק עובדות. אני מעדכנת רשימה עם כל מי שהתנשקתי ושכבתי ולכן אני יודעת מספר מדוייק (שכבתי בינתיים עם 26 גברים). עם השנים, במהלך התואר הראשון, סיפרתי לחברה שלי שאני יכולה לספור את הפעמים ששכבתי.. והמספר הוא אותו מספר של גברים. היא חזרה שוב ושוב על כך שאני צריכה לפתח איזה קשר ולנסות לשכב שוב עם אותו גבר.. כלומר אני יכולה להגדיל את מספר הפעמים ששכבתי אבל עדיף לא את מספר הגברים. ניסיתי ובאמת במהלך התואר הראשון הצלחתי לשכב עם אותו גבר מספר פעמים. אבל זה היה בקשר פתוח.. לא היינו בני זוג. היו לי 4 גברים כאלה שאיתם שכבתי מספר פעמים למשך תקופה אבל לא היינו בני זוג. היו לי 5 גברים שאיתם שכבתי שכן היו בני זוג שלי (כולם נמשכו חודשיים - שלושה ורק עם אחד זה נמשך לשנה). היו לי 3 גברים שהיו בני זוג שלי למשך חודשיים אבל איתם לא שכבתי. וכל השאר היו חד-פעמי.
עם השנים התחלתי לרסן את עצמי. נכון להיום, פעם אחרונה ששכבתי היה לפני 9 חודשים וזה היה עם בן הזוג שלי.
הבעיה שלי היא כזאת - שאני לא מבינה איך זוגיות עובדת ואני לא חושבת שמישהו באמת יתאהב בי ושמעולם לא הרגשתי המובחרת. היום כנראה אני מעמידה את עצמי בסיטואציה כזאת שמראש אני יודעת שלא אהיה מובחרת וככה לא אפגע. מאוד מרגיש לי בנוח לצחוק ולחייך ולעשות את החיים כייפים לגברים תפוסים שאוהבים את האישה שלהם. ככה אני יודעת לא לצפות מהם להתאהב בי או לבחור אותי ואני יודעת מראש שאני שם רק בשביל הריגוש שהרבה פעמים חסר בחיי זוגיות.
אני לא ניסיתי לחפש לעצמי הסבר עד שבאמת ראיתי דפוס של גברים תפוסים שאוהבים להיות בסביבתי.
יש לי משהו לא מובן בתוך הלב שלי או הראש שלי שחוסם את עצמי מלהכנס לזוגיות אמיתית. אני לא יודעת אם זה כי אני באמת לא מוכנה ולא רוצה או שמה יש סיבה אחרת. טוב לי איפה שאני נמצאת בחיים אבל חברות שלי (שרובן כבר נשואות) אומרות לי שאני חייה בהכחשה.
אולי סף הריגוש שלי עלה ואני פוחדת שאשתעמם בקשר... אולי אני לא רוצה לחוות שוב דחייה... אולי חוויתי משהו בעבר שמחקתי מהזיכרון והוא שם בתת מודע... אני באמת לא יודעת ואשמח ועצתכם.