לתת הזדמנות? לחכות שהילד יגדל ולהתגרש?

שלום לכולם ,
אני בת 25 נשואה כבר שנתיים ואמא לבן, שהוא בן 3 חודשים.
ראשית אומר שבתחילת חיי הנישואין שלי היה לנו טוב מאוד ביחד ועברנו תקופות נהדרות.
הכל התחיל כשנקלטתי להריון.
כשנכנסתי להריון בחודשים הראשונים להריון הייתה לנו מריבה גדולה שהובילה לכך שהמשפחה שלו ושלי התערבו ואפילו זה הגיע למצב של משטרה ופתיחת תיק ברבנות(הוא פתח תיק).
לאחר מכן לקראת חודש 7 החלטנו לחזור ולתת לזה צ'אנס.
המשבר היה כי רבנו על שטויות ואגו שלי ושלו בעיקר.
חזרתי לבית, ילדתי, יש לי את הילד האוצר שלי בבית... הוא מנסה להשתדל אבל מה אני אגיד לכם.. אני מרגישה שאנחנו לא ממש מתאימים ומשדרים על אותו גל.
כיום אני עם הילד בבית אבל המצב בבית לא הכי טוב.
אנחנו נוטים קצת להתווכח.. כשאני והוא יוצאים ביחידות אני מרגישה שאין לנו דברים משותפים ביחד, כבר אין לנו על מה לדבר. כאילו נעלמה הרומנטיקה... הוא נהנה מהסקס איתי אבל אני פחות נהנת מהסקס איתו.. ביומיום כמעט ואין בנינו חיבוקים ככה סתם או נשיקות... אני מתחמקת הרבה מהסקס איתו ולא בגלל שאני לא אוהבת אותו, פשוט אני מרגישה שלא בא לי אותו.
הוא אבא מקסים לבן שלי אבל אני מרגישה שהדברים שקרו לנו בהריון גרמו לאהבה שלי לדעוך.
הראש שלי תמיד אומר שנתגרש בסופו של דבר והאינטואיציה החזקה שלי גם.
אני ניסיתי לדבר איתו והוא תמיד אומר לי "יאללה יאללה כנסי לחדר" בצורה מזלזלת, לא מכבד את המשפחה שלי ומדבר עליהם מלוכלך.
כרגע אני איתו כי אין לי כוח למלחמות עכשיו של בתי משפט ובית הדין וכו' ובתאכלס גם אין לי כסף לקחת על עורך דין שלוקח מאות אלפי שקלים על תיקי משפחה.. אני גם לא עובדת.
חשוב לי לציין שהחשבונות שלנו נפרדים אבל אין לי הרבה כסף בחשבון שלי והוא תמיד היה מאיים שיקח לי את הילד כי אין לי כסף ובגדול אני איתו בגלל הילד.
אני בריאה לגמריי בנפש, אישה נורמטיבית לחלוטין, לא נוטלת שום תרופות באופן קבוע, בנאדם שמח ולא נוטה לדיכאון.
אני יודעת שמתי שהוא אני אעשה את הצעד ואתגרש, אני רק מחכה שכלכלית אסתדר קצת ושהילד יגדל.
מה הייתם עושים? נותנים הזדמנות והולכות לטיפול או שמחכים שהילד יגדל ומתגרשים?
טיפול זוגי הוא לא רוצה בטענה ש"זה יקר והוא לא מאמין בזה."
אשמח לעצותיכם.