משרתת במשרד הבטחון ושוקלת לעבור לקרבי, מרגישה שאני לא חלק מהצבא בכלל

אהלן כולם, (זה טיפה ארוך.....)
התגייסתי באוגוסט האחרון לתפקיד במשרד הבטחון.
עוד בתקופתי כמלשבית פחדתי כל כך מהשלב של הטירונות שלא לקחתי בחשבון את שירותי הסדיר.
לא חתמתי ויתור על התפקיד למרות שהרהרתי בתוך עצמי האם מתאים לי, ושקלתי ללכת ללוחמה, אבל אף אחד במשפחתי לא עודד אותי.
הגיע יום הגיוס, הגעתי לטירונות בניצנים, ואפשר לומר שזה החלק הכי טוב בשירות שלי.
כל כך נהיניתי, הרגשתי גאה בעצמי, שמצפים ממני, שכביכול יש לי אחריות אישית ושאני חלק ממשהו חשוב.
אחרי 5 שבועות הגענו אני ועוד כמה בנות מהצוות לקריה להיקלט ביחידה ימ״ל 1024,
בוא נגיד ככה, האכזבה הייתה מיידית.
בתור מלשבית לא באמת ידעתי מה זה צבא, ושיערתי ש״יחידה לא צבאית, אווירה אזרחית״ בשירות שלי יהיה לי טוב ושזה מה שאני רוצה. טעיתי.
עכשיו אני משובצת במשרד בעיר הבהדים, 8 עד 4 בבסיס, חוזרת הבייתה כל יום, עושה לו״ז, מזכירה.
ואני מרגישה רע מאוד. אני מרגישה בתחפושת במדים האלה, מסתכלת על חיילים אמיתיים בתחנה המרכזית ומרגישה שאני לא חלק, אני במשרד לבד, אין איתי חיילים נוספים, אז מבחינה חברתית אני מאוד בודדה וקשה לי, אני עברתי לפני הגיוס לבאר שבע, אז כל החברות שלי נשארו בעיר הקודמת שבה גרתי, וגם הן בצבא עכשיו והן ממשיכות הלאה ומכירות אנשים וטוב להן.
אני לא מרגישה חלק אפילו מהיחידה עצמה, אני מרגישה שונה מהבנות ששמחות להיות שם, כאילו להן טוב והן מסתפקות בלעשות לו״ז ואני שונה, מאוד קשה לי עם היחס של הממונים שלי, שלושתם גברים כאלה והם לפעמים מדברים איתי כאילו אני מפגרת וזה מרגיז אותי מאוד, כי אני מצפה מעצמי להרבה ויודעת שאני שווה יותר מזה.
אני שוקלת להגיש טופס 55 לעבור ליחידה קרבית, איסוף קרבי.
אבל אני ממש מפחדת שזה יהיה קשה מידי בשבילי, למרות שאני יודעת שאני יכולה לעמוד בהכל אם אני רוצה. הבעיה היא שאני לא ציונית בכלל, אז אני פוחדת שאחרי כמה זמן, אני אפול לייאוש רב ולא תהיה לי סיבה להמשיך.
בנוסף אני לא סומכת על עצמי מספיק בשביל לעשות את ההחלטה הזאת, וזה בעיה אחרת שיש לי.. אני אוותר על כל הת״ש הזה כביכול, שכולם אומרים לי ״בואנה, איזה תפקיד טוב! אין לך מפקדים, אין לך שמירות, אין לך צבא בכלל!״ וזה נכון ומאוד נוח, אבל זה בעל מחיר מאוד כבד שאני משלמת, כי אין שום סיפוק ואין שום מאמץ.
אני ארצה ללכת ליחידה קרבית דבר אחד בגלל אחוות הלוחמות, זה משהו שאני מתחברת אליו והוא חסר לי, גם ברמה האישית אני חושבת שהאופי שלי מתאים לבנות שהולכות לשם, אני ארגיש שאני ממצת את היכולות שלי.
אשמח לעצות, דעות, והכוונות ממכם :)