איך להוריד את הרושם הגרוע שיש לי?

אני ילד בן 16 קוראים לי איציק מוגרבי.
נולדתי במוסררה שבירושלים (שכונת עוני לא פשוטה בכלל) אבא ממרוקו ואמא משכונה גרוע בטבריה.
אני נולדתי כילד נחמד וחייכן, בגיל שנה ההורים התגרשו ועברתי עם אמא בחזרה לטבריה לשיכון ד', שם כול המשפחה שלי מצד אמא מתגוררת, כמו שציינתי שיכון ד' היא שכונה בעייתית מאוד המון פשע, עוני, וסמים יש שם, אבל זה אף פעם לא השפיעה עליי לרעה תמיד הייתי נחמד ומקובל מאוד אצל כולם.
בגיל 11 עברנו למושב ליד ירושלים בקרבת צור הדסה (מי שמכיר) ותמיד הייתי נחמד וילד מאוד טוב.
הגעתי לבית ספר בצור הדסה, בהתחלה אף אחד לא התייחס אלי אבל לא היה אכפת לי עוד אז הייתי רואה את הטוב שבכול דבר, ואז החבורה של ה"מקובלים" התחילו לדבר איתי ולהיות איתי בקשר ואז התחיל כול הסיפור.
הם היו נחמדים בהתחלה והכול היה בסדר ואז לא יודע למה הם התחילו לעשות לי בעיות, התחילו לקרוא לי הומו ולירוק עלי הם נהגו להפיל אותי לריצפה ולבעוט בי וכול מיני כאלה זה היה כשנה ואז זה החמיר, גמרנו כיתה ו' ועלינו לז' ואז התחילו לסחוט אותי כספית, המשיכו לצחוק ולאיים עליי ככה גם זה נמשך שנה, שנתיים של סבל, ואז עלינו לכיתה ח', ביגלל כול המצב של התעללויות התחלתי לעשות שטויות, התחלתי לגנוב, וזה החמיר התחלתי לפרוץ לבתים, לעשן, לשתות, ובמקביל כול מי שהיה מדבר איתי מילה לא במקום היה מקבל מכות וגם המכות החמירו זה התחיל בשאם אחד מהם בא קורא לי הומו או אומר לי יצחק תביא לי מחר עשרים שקל הייתי נותן לו מכות ואז התחלתי לריב עם הנוער הבעייתי של צור הדסה וזה היה בקטע של ממש כבר לחכות לאנשים מתחת לבית שלהם עם צינור ברזל ולתת לו מכות רצח, התחלתי לסחור בסמים הייתי מגדל ומוכר לכול מיני נערים שרצו לקנות, התחלתי להעצר על ידי המשטרה נפתחו לי תיקים וכו'.
ואז כבר ממש הייתי עם חמש תיקים ועם המוניטין(שדבוק עליי עד היום) "העבריין של האיזור" היו פוחדים ממני החבורה הזאת שהיו מתעללים בי, שאני פחדתי מהם היו מפחדים להסתכל עליי אפילו.
ואז התחלתי לרצות עוד, התחלתי ללכת לירושלים לריב שמה עם ילדים כי באיזור שלי כול פחדו ממני.
ואז הגיעה הלילה ששינה את חיי, רבתי עם ילד אחד שהיה נחשב לבעייתי ובסופו של הריב הוא נידקר פעמיים בבטן דקירות עמוקות.
למזלי הוא שרד אך כרגיל הגיעה משטרה למקום נעצרתי ורק שהייתי במעצר אני רואה שכבר עובר שבוע ולא משחררים אותי, שהסוהר בא פותח את התא אומר בקול חזק "יצחק מוגרבי" ואני עונה לו וחושב שהוא הולך לשים עליי אזיקים, להוציא אותי מהתא, ללוות אותי החוצה ולהגיד לי "אתה משוחרר" אבל במקום זה הוא מוביל אותי לדיון בהארכת המעצר שלי ומחזיר אותי אחרי עשרים דקות לתא עם כול הנערים.
הבנתי שאני הסתבכתי מאוד ואז יום אחד הודיעו לי שיש לי משפט עוד יומיים, בסופו של המשפט נגזר עליי 7 חודשים בכלא אופק, התקופה הכי גרועה שהייתה לי בחיים, היה לי שמה קשה.
אחרי השחרור שלי כשאני בגיל 14 וחצי היה החופש הגדול, הייתי צריך להלחם המון אבל בסוף לא הועברתי למוסד לעבריינים צעירים אלא לבית ספר, לאותו הבית ספר שלמדתי בו פעם.
וכמו שאתם מתארים לעצמכם הרושם שלי נהיה הרבה יותר גרוע, פחדו להסתכל עליי אפילו, היום אני כותב את זה אחרי שנה וחצי, אני מאוד רוצה להשתנות אני מנסה בכול הכוח להיות נחמד לכולם אבל פשוט לא הולך לי, אני התחזקתי בדת אני מנסה לעזור לכולם אבל זה לא מצליח אם אפשר עצות או הצעות אני מאוד אשמח תודה בכול מקרה יצחק.