היי
כשמתארים אותי זה דיי המילים הראשונות של האופי. אני אדישה אני צינית ואני קרה/חסרת רגשות.
מה שנכון, ואין לי בעיה עם זה כי זה אני,
אני באמת אדישה להכל, לא אכפת לי מכולם והתלהבות אצלי זה דבר נדיר, ורגשות כמו עצב, בכי בחיים לא רואים אצלי.
אני צינית על הכל מהכל ועל כולם כולל חברה הכי טובה שלי שהיא הבנאדם הכי חשוב לי בחיים וזה באמת לא יוצא לי בכוונה כל העקיצות והירידות.
ואני חסרת רגשות הרגש היחיד שנמצא אצלי בשימוש זה עצבים כל השאר זה רגשות מזויפים כדי שאנשים לא ישאלו שאלות.
עכשיו הקטע שזה מגיע להכרת אנשים אחרים, לאו דווקא בנים אני ישר תוקפת, מתרחקת מזה וכבר אמרו לי הרבה פעמים 'תני הזדמנות לבנאדם אולי הוא יפתיע' ואני פשוט לא מוכנה. והקטע שלא הייתי ככה לפני שנה שנתיים, זה משהו רק מאז. אני לא מוכנה לסמוך על אנשים וגם על אלו שאני כן מכירה טוב והם חשובים לי קשה לי לסמוך והרבה פעמים אני שואלת את עצמי אם עדיין אפשר לסמוך עליהם ופה השאלה.
למה? למה אני כזאת?
זה לא היה תמיד. לא היה איזה ארוע כלשהו שגרם לזה. פשוט פתאום.
חבר לא היה לי. כמובן, דוחה אנשים בקלות.
חברות יש שלוש אמיתיות שרואות אותי כמו והשאר מצטמצמות מיום ליום.
איפשהו אני אומרת לעצמי שזה לטובתי בלבד כי למה אני צריכה אנשים בחיים שלי זה סתם סיכוי להיפגע.
אבל אדם נורמטיבי כן צריך חברה בחיים שלו, ואני רק מפסידה מהריחוק הזה אבל אני פשוט לא יכולה להשתחרר מזה
אני מפחדת להיפגע והקטע שבחיים לא נפגעתי.
למה? אני לאיודעת.. אולי מישהו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025